תוכן

ב"ה ג' חקת, ו' תמוז אפר"ת
כתיב "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', לבי ובשרי ירננו אל אל חי". זה שנאמר: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכו'.
היינו שבזה שאדם נותן עינו ולבו, איך שכל מחשבותיו הם כולם מחשבת הבורא ב"ה, ומעיין בעין טובה על כל מחשבותיו, שנגמר הדבר בענין טוב ונאה יותר ממה שניתן במחשבותיו. ותמיד בעת שפעולה נעשית, היא נגמרת בענין נאה ומהודר למעלה ממה שהוא מבין בו. ובעת שאדם מעיין בו היטב אז "לבו ובשרו ירננו אל אל חי", מזה שרואה שמחשבות הבורא ב"ה הם למעלה מהשגת אדם. ובזה תמיד מרנן ומשבח לבורא ב"ה שרואה איך שהיחוד הטוב הוא למעלה מהשגתו.
ונמצא בזה "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'", היינו שתמיד רואה שמחשבות הבורא ב"ה הם למעלה מהשגתו שהשיג מן הבורא ב"ה בעצמו, עד אין סוף ואין תכלית. ולכן כוסף מאד בלי שיעור עד כלות הנפש לעמוד מוכן בחצרות ה', לעשות נ"ר לבורא ית'. כי רואה בשכלו איך הבורא ב"ה גומר הדבר יותר ממה שהוא רוצה, "ובענין מהודר" שאי אפשר לשום אדם לצייר זה בשום אופן שבעולם. ואפילו המחשבותיו שהשיג מן הבורא ית', וכל השגותיו הם כי אם נקודה אחת מן מחשבות הבורא ית'. וממילא בזה נתרבה לאדם השתוקקות הרצון לה' עד כלות הנפש. ומרנן ומשבח לבורא ב"ה עד אין סוף ועד אין תכלית. והבן, כי הוא גם כן למעלה מהשגותיו, שרינון הזה הוא "אל חי" בלא שום גבול. והוא נצחיות.