והנה במקום אחד כתוב (שמות יז, יד) "כי מחה אמחה את זכר עמלק": ובמקום אחר כתוב (דברים כה, יט) "תמחה את זכר עמלק", והוא סוד גדול, כי המצוה היא (שם, שם) "והיה בהניח ה׳ אלקיך לך", וכבר שמעת היות עמלק בחינת הזוהמא העומדת בשולי האהל, וצריך להעבירו בסוד "זכר עמלק מתחת השמים" דוקא, וכל שאר האומות, אפילו הקריבות יותר, הם עומדים מסביבו, ועליהם נאמר (שם, שם), "בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב". ותדע, שקודם החולשה- הוא היה המחזיק את האחרים, וקרר את הקדירה בסוד (במדבר כד, כ) "ראשית גויים". ואח"כ שנחלש הוא בכח משה, אז זה הזכר מתחזק הוא, אדרבה, ע"י האחרים, שהוא לוקח האחרים עמו, ובקטרוג כלם מתחזק. ואז הוא עצמו נותן להם כח ממה שממשיך, כי תמיד מדרגתו אחת, אלא שבהיותו בתקפו לא היה צריך לסיוע לעשות פעולתו: ואחר כך אינו עושה אלא בסיוע, אבל תמיד פעולתו הוא שעושה להמשיך להם הכח ולחלקו אליהם. והנה עתה צריך ללכת בדרך אחר, והוא - להכרית בתחלה שאר האומות שהם המחזקות אותו, ואז הוא גם כן אבד, ועל כן "בהניח ה׳ אלקיך לך מכל אויביך מסביב".
אבל עוד סוד עמוק נמצא כאן, והוא כי כתוב (בראשית טו, טז) "כי לא שלם עון האמורי עד הנה", וזה - כי אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שתתמלא סאתה, ולכן עד שיש טענה לאומה אחת להמשיך לה כח - לא יעבירנה. ובהיות עמלק הוא הממשיך כח לכלם, על כן הוא יתקיים כל זמן שיהיה לכל אחד מהם טענה לינק, ועל כן הוא האחרון לכלם להיות אובד לעולם, וזהו שנאמר "והיה בהניח ה׳ אלקיך לך" - אז תמחה, כי אז הוא זמנו. וצריך שתדע, כי על ראשי האומות הקריבות, וממשיכות אל האחרות אנו מדברים, וזהו "כל אויביך מסביב", שכאשר שלם עון כולם ונגרשו, אז ימחה הזכר הזה של עמלק.
ועדיין צריך אני לפרש לך ענין "מחה אמחה" ו"תמחה". דע, כי ודאי אין ישראל נכנסים לארץ עד שימחה הקב"ה למעלה את הזכר הזה. והענין, כי בתיקון משה נחלש, עד שלא נשאר אלא זכר אחד לבד כנ"ל, וזה בעת כניסתם לארץ היה אבד, שהקב"ה מוחה אותו מלמעלה. ועד שלא נמחה מלמעלה, ישראל לא היו יכולים ליכנס, והוא סוד (שמות יז, יד) "ושים באזני יהושע", כי הוא המכניס, ושם הוא מה שהוא מוחה את עמלק. אך צריכים ישראל לעשות למטה מה שראוי להעשות לה - מה שנעשה למעלה, ולכן (דברים כה, יט) "תמחה את זכר עמלק", והכל לפי הסדר הראוי לפי המדרגות. ולכן "בהניח" ודאי, כנ"ל.
וכאן נא׳ (דברים כה, יט) "לא תשכח", והוא סוד גדול, כי ישראל מחויבים לעשות למטה כמו שנעשה למעלה, שאז העשוי למעלה עצמו מתקיים, שאם לא כן, העשוי למעלה הוא מתקלקל, וזהו "לא תשכח" - לא תש כח, שלא תהיה מתיש כח העליון שנתחזק כבר. כי באמת כך היה בזמן שאול, שכיון שלא מחה את הזכר הזה, וגם שיחזור להתקלקל מה שכבר היה מתוקן, כי עד שלא נעשה למטה אינו נקרא מקוים, ומכאן נמשכו כל עניני הגלויות אחרי כן, כמו שתשמע בזה סודות גדולים בפירוש דברי המאמר לפנים.
ונמצא כונת המאמר (זוהר שם) "פתח רעיא מהימנא ואמר
בגין כן הוו אזלי במדברא ובעקימו, דלא יעלון לארעא עד דיטול נוקמא מיניה
דעמלק" שהוצרך עמלק בתחלה לחזור לבחינת החולשה, ואז יטול ממנו הנקמות, ויוכלו ישראל ליכנס לארץ, ולעשות זה הוצרכו המ׳ שנה, כנ"ל.
ואמר אח"כ שם: "עמלק מאן הוא לעלא" והוא באמת סוד גדול לדעת פרטיות בחינת עמלק לפי שרשו בסוד הזוהמא הזאת איך מתחלקים בה הדברים. ותראה בו איך מתפשטות הקליפות בממשלתן בסוד עשו וישמעאל.
ואפרש לך בתחלה סוד עשו.