מסוף חומת החצר הפנימית בתוך החיצונה, נמצאו כדמות לשכות נפלאות הולכות נגד כל הבנין, מאה אמה לצפון וכן לדרום. ורוחב הלשכות חמשים אמה, והם ג׳ עליות זה על זה. ותדע, כי אלה הם המקומות ששם מקבלים המלאכים אותו השפע שאמרתי, שהם מקבלים מחוץ סביבות ההיכל. כי השפע יוצא מן המונח אל החדרים, ומן החדרים נכלל במסיבה, ומשם רחוק עשרים אמה יגיע אל הלשכות, ושם יקבלו אותו המלאכים.
והוא מקום אכילת הקדשים. כי הוא השפע היורד אל הענפים, אחר שכבר נכללו בשרשו ונעשה הזיווג הנאה. ועתה תראה, כמה רחוק הם מקבלים מן הקודש; אבל נשמות ישראל מקבלים משם מבפנים, ועל כן אמרו: שמחיצת ישראל לפנים ממלאכי השרת היא. והלשכות האלה מכלל החצר הפנימית נחשבים. ותראה כמה הוא המרחק, כי הוא עשרים אמה, מפני רוב אור הב׳ יודי"ן שבנו את הקודש פנימה. והנה פתח הלשכות האלה אל הבנין, כי משם מקבלים, וגם לחוץ נמצא להם פתח. ושיעור החמישים כבר פירשתי לך בשערים (והרל"א). ונמצאו הלשכות האלה כנגד התאים ממש, כי מהם מקבלים.
אך הלשכות העליונות קצרות מן התחתונות, כי ממקום גבוה מאד הם מקבלים. ומתחת הלשכות העליונות מתפשטים ג׳ עמודים גדולים יוצאים תחת חומתם, והחומה נסמכת עליהם. ג׳ עמודים אלה מחומת העליונות יוצאת, ומגעת עד הארץ למטה, ואחריהם נבנית החומה לתחתונות, על כן היו התחתונות רחבות מן העליונות. וזה הענין נתבאר בפסוק: (מב, ה) "והלשכות העליונות קצרות כי יוכלו אתיקים מהנה" וגו׳, כי האתיקים אוכלים בבנינם מאויר התחתונות. ועל הבנין ההוא נסמך כותל הלשכות העליונות. כי אין העמודים האלה כעמודי החצירות, כי עמודי החצירות הם מבחוץ מקבלים מן החצירות, על כן נסמכים אליהם. אך אלה הם מחזיקי הבנין ובעביו הם נכנסים, על כן דחקו האתיקים את התחתונות להיות לעליונות יסוד. והאמת, כי הם יצאו ראשונה מן העליונות, ואחריהם נסגרה החומה סביב. ומ"ש - מהנה, הוא כי לא בכל לשכה יש אתיק, כי ג׳ אתיקים הם בכל הכותל.
[פ"א מ"ח, מ"ט. אות יב]