תוכן

ב"ה ה' נשא י' סיון אפר"ת
כתיב: "כי אם בזאת יתהלל המתהלל – השכל וידוע אותי", זה שנאמר: "למען תשכיל בכל אשר תלך".
פירש: הנה זה ידוע שיש באדם "מוחא ולבא". ו"לב" בו עיקר חיות הגוף תקועה. ונקרא מלך בשביל שני בחינות: בחי' א' לשון ממשלה. בחי' ב' הליכה. ופירושו – שיש לו כח חזק למשול על כל גופו. וגם מוליך החיות לכל גופו, ומזין אותו, והוא המרגיש מכל הצטרכותו, ומה שהוא גוזר גופו מקיים.
.......בשביל שהוא לשון "רצון", וגם בו שני בחינות: בחי' א' שבו תקועים כל הרצונות, ...להבין כל הצטרכות של גופו בכל רגע. לכן ברוחו ששולח בכל גופו מרגיש כל מה שצריך. בחי' ב' "שברצונו" מושל על האדם בכולו, ויכול להפוך אותו לכל מה שרוצה אף לטבע אחר. וברצונו כל גופו תלוי ועומד. ויודע ומבין כל מה שנחסר לו. אמנם נקשר "הלב" "במוח שבראש", היינו אם יש לאדם "שכל" בראש, יודע "הלב" ומבין כל חסרונו ונקשרים זה בזה בוורידין היורדין ממוח אל הלב.
וכקומת האדם בגופו וצורתו ובכל בחינותיו, כן כל קומת "השכל". כי "צורת השכל" היא כמו "גוף", ויש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידים, ובאמצעו ממש שוכן הלב. ובראשו המוח "ועצמות השכל", אין אדם יודע מה מהותו, ....דאין אדם יכול להשיג עצמות הבורא ית'. אמנם צורת הנהגתו בכל גוף, שכל אדם יכול להשיג ולהתבונן בו. וכללות כל השכל היא כמו דבר עיגול, ובו שש קצותיו מעלה מטה מזרח מערב דרום צפון. ובכל אחד ואחד כלולים בו שש הקצוות אלה. ונמצא שלושים ושש. וארבע עולמות בחי' אבי"ע שיש בכל אחד. נמצא בו ארבעים.
והנה בתוך השכל עצמו יש צורת קומתו, ובפנימיות "הלב" קבוע הוא "רצון", ומושל ברצונו לחשוב כל מה שרוצה, ומוליך אותו בכל גוף השכל. ונתמלא כל גוף השכל מרצון שחושב. אמנם בפנימיות "לב שבשכל", בו תקועה "נקודת האמת", וכל עוד "שגוף השכל" לא נקי היטב משאר רצונות ונגיעות, כן לא נעשית "נקודת האמת" ממלאת מקומו. כי "השכל" מחמת שהתלבש בגופו, נמשך אחריו, בשביל שבנינו הוא טבע העולם, ואין הוא דבר אחר כי אם הצטרכותו.
אמנם לנקות את גופו אינו יכול עד שאוחז "באמונה", כי הוא הרואים אותו, אבל בעת שנתיחד עם "האמת הפנימי", והיא הנקראת בורא ב"ה בעצמו המלובש באדם, שנגלה לו האמת שאינו יודע מ"ה הוא ומ"ה מהותו. וזה נותן לו שמנקה באמונה. ולכן בעת שדבוק "אמונה" באמת הפנימי שבלב, נעשה "רוח" חזק לדחוף ולנקות כל הרצונות ונגיעות שבגופו, עד שכל גופו נקי מכולם ונעשים כלא "וכאין" מחמת דחיפת "הרוח".
ואז מוליך בחי' "הרוח" הזה בכל "גוף השכל", ונעשה מחובר עם בחי' "זאת", שהוא גוף השכל והטבע. ונמצא "שגוף השכל" מתמלא מן "האמונה ואמת" ובהנהגתו, והבן.
והנה בעת "שרוח האמונה" דוחפו לשכל, נותן לו הֶשׂכֶּל להשכיל בו, ואז משכיל בו השכל ונושם בתוכו התורה שהוא ההֶשׂכֶּל, עד שנעשה מושכל, ואז יכול לילך בכל עת, עם המושכל הזה. והוא שכתיב "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אֹתי", שבחי' "זאת" שהוא גוף השכל והטבע בעת "שנקודת האמת" יתהלל בו לנקות אותו, שנקרא "המתהלל" שהוא בחי' מ"ה ואותיותיו "מה תהלל". ובהתפשטותו בכל הגוף אז "השכל וידוע אֹתי", וזה "למען תשכיל", ואז נעשה מושכל, שהוא נקרא "בכל", ואז "אשר תלך", שהוא נעשה שלם בשלימות. והבן.