תוכן

שיחה שבועות תשי"ד
"אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". מקודם שאל – מה זה מצרים? צריך לדעת כי מצרים זוהי סמל הקבלה, היינו המשכה מלמעלה למטה. וידוע שהקבלה מביאה איתה דינים קשים מאד עד למיתה, כי הקב"ה נוקם ונוטר למי שמשתמש באורותיו לעצמו, ולא לכונת הבריאה. וזהו ענין שאמרו "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", היינו המכות והעונשים שנתכו עליהם מסבת גודל הקבלה שלהם לעצמם, לא למטרת הבריאה.
וענין מצרים שקדם למתן תורה, שמקשין העולם בענין אמרם: חזר הקב"ה על כל האומות ורצה (שיקבלו התורה) ולא רצו לקבלה, ובכאן נשאלת השאלה: למה נקרא עם ישראל אשר בחר בנו – אתה בחרתנו, הלוא הציע את התורה לכל האומות והם לא רצו לקבלה, ובכן לכאורה "אנחנו בחרנו"!? מי בחר במי, הלוא לא לנו ישראל בלבד הציע הקב"ה לתת את התורה אלא לכל האומות, כמו שכתוב: "זרח משעיר למו הופיע מהר פארן", ובכן מאי הרבותא שעם ישראל נקראים "אתה בחרתנו"?
אלא הענין הוא – שהקב"ה מדייק מאד בענין קבלה לעצמו לתועלתו הפרטית, ולא מבחי' השפעה ודבקות, והקב"ה נוקם ונוטר בכגון דא, כי יש מטרה לבריאה. והתורה ניתנה כדי שנהיה דבקים בו ית', ולא שתהיה ח"ו פרידה גמורה, בחי' "קבלה", כמו במצרים. וענין הנקימה ונטירה באה בהבלטה יתרה דוקא "במצרים", שפירושו של מצרים הוא הניצוצות שנפלו מהחכמה בזמן כונת הבריאה. והוא ענין אמרם: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים", היינו הנקימה והנטירה, שהבאתי עליהם מכות נמרצות על כל נגיעה קלה וחמורה בניצוצות החכמה שנפלו במצרים וקבלו אותם לתועלתם הפרטית, ולא רצו לדעת ולהתבונן ענין השפע הזה של החכמה והניצוצות הקדושים שנפלו דוקא במצרים. ולא עוד, אלא שאני התריתי בהם ואמרתי להם מה כונתם, בענין "הופיע מהר פארן", והם דחו אותי.
"ואשא אתכם על כנפי נשרים", אבל אתם בני ישראל הקדושים, כשהצעתי לכם התורה, ראיתם אשר עשיתי למצרים, היינו (הנקימה) ונטירה על כל פרט ופרט, עם העונשים הגדולים והמרים הכרוכים עם קבלתה, ולא הרהרתם ולא פקפקתם, אע"פ שראיתם אשר אני עשיתי למצרים, אתם קבלתם באהבה עליכם הנקימה והנטירה, רק בכדי לזכות לתורה ודבקות בי, ולנגד עיניכם רק המטרה הנעלה הזאת, אע"פ שראיתם בעיניכם תוצאות הנקימה והנטירה, וקבלתם על עצמכם היסורים האלה באהבה, רק כדי לזכות בתורה לדבקות, שלא תתכן ותאופשר אלא כך. וזהו פירוש: "ואשא אתכם על כנפי נשרים", נשרים מלשון נשירת עלים, נשירה – נפילה, כי בזה שקבלתם על עצמיכם הסבל הזה, עם העונשים של נקימה ונטירה הכרוכים ומותנים בקבלתה, ואתם ידעתם את זה, עם כל זאת לא נכנעתם ובחרתם בזה ההכנה הזאת שלכם, זכיתם "ואשא אתכם על כנפי נשרים", שדוקא התכונה הזאת גרמה לכם כנפים, היינו להמשיך מלמטה למעלה, שזה גרם ל"ואביא אתכם אלי" – קו אמצעי, לקבלה על מנת להשפיע, "ואביא אתכם אלי". כי בזה נופלת הקושיה החמורה למה נקראים ישראל "עם הנבחר", הלא לכל האומות פנה הקב"ה ולא רק לישראל!? אלא האמת היא כי פנה לכולם, אבל כל האומות לא היתה להם התכונה הזאת של "כנפי נשרים" – הנשירה הנפילה הסבל התמורה והיגיעה, על אף העובדה שראו במו עיניהם הנקימה והנטירה הכרוכה במגמת הדבקות בו, ובזה בחרו דוקא בנקמה ובנטירה בנשירה ולא בקבלה לעצמם, שזה הביא אותם ל"ואביא אתכם אלי", שדבר כזה לא יתכן באף אומה מהאומות.
וזה ג"כ פירוש הפיוט של "משוך חסדך ליודעך אל קנא ונוקם", שלכאורה הוא סתירה גמורה-מה ענין קנא ונוקם לחסד? אלא זה מובן רק בזה שהוא מראה התכוונות ומוכנות לקבל על עצמו התוצאות של הדרך לקבלת התורה, שהם הנקימה והנטירה, היינו מוכן למסירות נפש לכל הסבל הזה, אך בכדי שיזכה לתורה, היינו לדבקות בו יתברך, בזה תתהפך אצלו הקבלה להשפעה שנקראת אז חסד, "משוך חסדך ליודעך, אל קנא ונוקם", כי דוקא הבחינה של קנאה ונקמה וההסתכנות בה, מוכשרים ונותנים הזדמנות להבליט התכונה להשפעה ולדבקות המושרשת בבני אברהם יצחק ויעקב. כי לולא הצד הזה של "אל קנא ונוקם" שמעניש ונוקם ונוטר לכל מי שנוטל ומקבל לתועלתו הפרטית אורותיו וחכמתו, איך היתה מתבטלת ובאה לידי בטוי הבחירה של תכונתו להשפעה ודבקות המושרשת בבני ישראל. נמצא בזה מוקם היטב הפיוט הזה המקשר נקימה ונטירה לחסד.
והנה אחרי ההקדמות האלו של "ועתה", אחרי שנתנה הבחירה, שראית במו עיניך שהקב"ה אינו ותרן אלא נוקם ונוטר, ולא עוד אלא שצריכים להרגיש זה בכל אבר ואבר שברמ"ח אבריו, ולהיות מוכן לזה בכל זמן ובכל ענין ומקרה ובכל מקום.