תוכן

ב"ה ח' תשרי התרצ"ח מפי מורי מוהרי"ל שליט"א
"אדם ובהמה תושיע ה'". ודרשו ז"ל בחולין: אלו בנ"א שערומים בדעת כבני אדם ומשימים עצמם כבהמה.
והענין - כי האדם צריך תמיד להיות ערום ובעל דעת להבין כי הוא אינו כלום. לידע אל נכון שאיננו מאומה. כי מה זה יוכל האדם לעשות ולקיים כמצווה עלינו מפי הגבורה. וידיעה זו היא ידיעת האדם בתור אדם. אבל עם כל זה צריך לעשות עצמו כבהמה, והיינו כי בבחי' בנ"א הרי הוא בהרגש שפלותו, והתרחקותו מה' הוא באמת מרוחק. ובכן הרי אין ארור מתדבק בברוך, ואיך זה יוכל האדם להתפלל לפני ה' על תיקון השכינה ותיקון העולם ותיקונו, תפילות כאלו אשר הן מתאימות לאנשים גדולים וצדיקים, אבל הוא בעצמת שפלותו, במה הוא נחשב להתפלל תפילה גבוהה כזו? ולכן צריך לעשות עצמו בבחינת בהמה, למעלה מן הדעת, ולבקש רחמים שישפיע עליו השי"ת ויעזרהו לעשות העבודות הגדולות המוכנות עבור הצדיקים הגדולים.
ובאופן כזה משולב יחד ענין המוחא וליבא. כי אמנם בהיות שהדרישה להאורות הגדולים הרי דרישה זו עושה את האדם לבחי' הב-הב, - הב לן חיי, הב לן עותרא, הב לן עלמא דין ועלמא דאתי. אבל אם תהיה יחד עם בחי' בנ"א, ואשר כל יסודו הוא תלוי באמונה שלימה ובאמונה פשוטה, ואשר מכל זה נמשכות המרירות והשפלות שירגיש האדם לא טוב בהיות ואינו דבוק כל צרכו בהבוית"ש, ואור האמונה הטהורה לא מאירה עליו בעצם האור כראוי וכיאות, ובכן שוב אין חשש שיהיה בתור מקבל. אלא הכל הוא בבת אחת - שכל יסודו הוא למעלה מן הדעת.
ובזה האדם מעלה מ"ן להשכינה הק'. וזה נמשך מבחי' בהמה, וכמובא בכתבי האריז"ל שבהמה היא שם ב"ן, ואז נמשך הדעת מזעיר (אנפין) אשר הוא בחי' אדם שם מ"ה, וכידוע אשר ההשפעות הטובות הנמשכות מז"א לנוקבא הן בחי' הדעת. וכשהנוקבא מקבלת ההשפעה אזי היא משפיעה הדעת על האדם.
וזהו ​סוד הנסירה, אשר צריכה להיות הנסירה - שהז"א לבד והנוקבא לבדה, ואז מאירים פנים בפנים אחרי הבירור. ​והוא סוד השופר, שהוא תרועה ע"ש הכתוב "למה הרעות לעם הזה". והרעות (...) של באחרית הימים, וזה נמשך מתוך המרירות שבלב, וההמשכה מתוך בחי' בהמה דקדושה.
אבל אם לא ממשיכים את בחי' בנ"א אזי הוא בהמה דקליפה, והוא נאחז ח"ו באדם בליעל. ואז יש לו הכל, ואינה בדוגמה דקדושה דלית לה מגרמה כלום.