זהר

תתקמ) כתיב והנחש היה ערום, והא אוקימנא. אבל סטרא דרכיב עליה, יהיב ליה חילא לשלטאה, ולמפתי, ולאסטאה. ודא הוא רזא דדכורא, דהא דכורא שליט על נוקבא, ויהיב בה חילא. שמשא וסיהרא משמשין כחדא, ולא מתפרשין לעלמין, חשך ואפילה משמשין כחדא. איהו חשך, ואיהי אפילה. כד"א ויהי חשך אפלה. חשך וערפל. בגין דאית חשך, ואית חשך.

פירוש הסולם

תתקמ) כתיב והנחש היה ערום: וכבר העמדנו. אבל הצד שרכב עליו, על הנחש, נתן לו כח לשלוט ולפתות ולהשטות. וזה, הרוכב עליו, הוא סוד הזכר של הנחש, כי הזכר שולט על הנקבה, ונותן בה כח. השמש והלבנה, שהם זו"ן, משמשים כאחד, ואינם נפרדים, כך חשך ואפלה משמשים כאחד, הוא, הזכר של הנחש, הוא חשך והיא, הנקבה היא אפלה. כש"א. ויהי חשך אפלה. חשך וערפל. כי יש חשך זכר, ויש חשך נקבה.