זהר

תתקמז) רעו דמחשבה עלאה, למרדף אבתריה, ולאתנהרא מניה, חד פריסו אתפרס, ומגו ההוא פריסא ברדיפו דההיא מחשבה עלאה, מטי ולא מטי, עד ההוא פריסא נהיר מה דנהיר. וכדין ההוא מחשבה עלאה, נהיר בנהירו סתים דלא ידיע. והאי מחשבה לא ידע.

פירוש הסולם

תתקמז) רעו דמחשבה עלאה וכו': הרצון של מחשבה עליונה, שהוא כתר דא"א, הוא לרדוף אחריו, אחר רדל"א, ולהאיר ממנו, אבל, פרסא אחת נפרשה, בין רדל"א לכתר א"א, ומתוך פרסא הזו ברדיפת מחשבה העליונה דהיינו ברדיפת כתר א"א להשגת אור רדל"א, מגיע האור ואינו מגיע לו, כי הפרסא מעכבת עליו, ועד הפרסא מאיר מה שמאיר, ולא מפרסא ולמטה, ואז מחשבה העליונה מאירה בהארה סתומה שאינה ידועה למוחא סתימאה. והמחשבה עצמה, שהיא כתר א"א, היא בבחינת לא ידע. (הביאור הוא בהסולם נח אות קכ"ג).