זהר

תתקמד) כגוונא דקרבנא דעזאזל, דכתיב והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו', הכי נמי הכא. וכד סלקא על גבי מדבחא, מטו לה על חד תרין. ובג"כ, דא סלקא לאתריה, ודא סלקא לאתריה, דא ברזא דאדם, ודא ברזא דבהמה, כמה דאת אמר אדם ובהמה תושיע יי'.

פירוש הסולם

תתקמד) כגווגא דקרבנא וכו': כמו הקרבן לעזאזל, שכתוב, והתודה עליו את כל עונות בית ישראל וגו', כן הוא גם כאן, שנוהג וידוי עונות, כי כשהקרבן עולה על המזבח, ואינו נשלח המדברה כמו העזאזל, מגיע לו וידוי עונות על אחת שתים. ומשום זה, זה עולה למקומו, וזה עולה למקומו, זה בסוד אדם וזה בסוד בהמה. (כמ"ש בסולם פרשת נח אות קי"ט ק"כ) כמש"א, אדם ובהמה תושיע ה'.