חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

תתקכג

זהר

תתקכג) לכה נרוה דודים עד הבקר, הה"ד, ועין נואף שמרה נשף. דהא כדין איהו זמנא לשלטאה. לכה נרוה דודים, נהך כחדא, הא אנא עמך, דהא עד כען את רביא אנת בחילך, אי השתא לא תתענג גרמך, אימתי, כד תהא סיב, השתא הוא זמנא. מ"ט. כי אין האיש בביתו, דא יצר טוב, דלא שריא הכא בגווך, ולאו איהו זמנא, הלך בדרך מרחוק, דלא שריא בב"נ, אלא בדרך מרחוק, כד איהו מתליסר שנין ולהלאה. ולאו בכל ב"נ, ואנא קאים עמך מיומא דאתילידת, הה"ד לפתח חטאת רובץ. והשתא דאנת רווק, השתא זמנא לך לאתענגא גרמך.

פירוש הסולם

תתקכג) לכה נרוה וגו': לכה נרוה דודים עד הבקר. זהו שכתוב, ועין נואף שמרה נשף, כי אז הוא הזמן לשלוט. שהקליפות שולטות רק בלילה. לכה נרוה דודים, נלך ביחד, הרי אני עמך. כי עד עתה אתה נער בכחך, אם עתה לא תתענג עצמך, מתי. כשתהיה זקן תענג עצמך, עתה הוא הזמן. מהו הטעם. כי אין האיש בביתו, זה יצר הטוב, שאינו שורה כאן בתוכך, ואין הזמן שלו, הלך בדרך מרחוק, כי אין יצר הטוב שורה באדם אלא בדרך מרחוק, כשהוא מי"ג שנים והלאה, וגם אז לא בכל אדם, ואני עומד עמך מיום שנולדת, ז"ש, לפתח חטאת רובץ, דהיינו משיצא מפתח בטן אמו. ועתה שאתה פנוי מאשה. עתה הוא הזמן להתענג עצמך.