זהר

תתקיב) תאנא בטש חכמה בשבילוי, וכניף ברוחא למיא, ואתכנפו מיא לאתר חד, ואתפתחו חמשין תרעין דבינה. מאלין שבילין, נפקי עשרה כתרין, בקרניטי זהירין, ואשתארו עשרין ותרין שבילין. בטש ההוא רוחא באינון שבילין, ואתפתחו חמשין תרעין דבינה, ואתגליפו עשרין ותרין, בחמשין תרעין דיובלא, ואתעטרו בשבעין ותרין אתוון דשמא קדישא. אלין אתפתחו לסטרוי.

פירוש הסולם

תתקיב) תאנא בטש חכמה בשבילוי וכו': למדנו, נזדווג החכמה בשבילים שלו ואסף ברוחו, דהיינו בז"ת שלו שנקראים רוח, את המים, ונקוו המים למקום אחד, דהיינו שהחזיר את מים התחתונים שלו, שהם בינה ותו"מ שנפלו ממנו לבינה ואספם למדרגתו. שעמהם עלתה גם הבינה, אל החכמה, כי בינה ותו"מ דעליון מעלים עמהם גם התחתון בעת חזרתם לעליון. (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף כ' ד"ה ואמא) ונפתחו חמשים שערי הבינה, שיצא בה כח"ב תו"מ שכל אחת כוללת עשר והם חמשים. מאלו השבילים, שהם ל"ב שבילים, יצאו עשרה כתרים, שהם ע"ס דג"ר דחכמה, בכתרים מזהירים, ונשארו כ"ב שבילים, שה"ס ז"ת דחכמה, שה"ס כ"ב אותיות. ולפיכך, כאשר הכה רוח ההוא באלו השבילים, כדי לקבץ המים למקום אחד כנ"ל, נפתחו חמשים שערי בינה, שה"ס ג"ר דבינה, ונפתחו כ"ב שהם ז"ס תחתונות, בחמשים שערי יובל, דהיינו בנש"ב אלו. כי כמו של"ב שבילים דחכמה נחלקו לעשר בג"ר וכ"ב בז"ת, כך הבינה נחלקה לנש"ב בג"ר וכ"ב בז"ת. וכ"ב אלו דבינה, נתעטרו בע"ב אותיות של השם הקדוש. המאיר בהארת החכמה, והם נתפתחו לבחינתו. אבל נש"ב שהם ג"ר דבינה, מאיר בהם השם מ"ב, כמ"ש להלן בסמוך. והוא מטעם שנתבאר לעיל (באות קי"א) שהשם מ"ב מאיר בג"ר, ושם ע"ב בז"ת, ע"ש בהסולם. קרניטי פירושו כתרים. כי על והכותרות, מתרגם קרונתין (מ"א ז' י"ט).