תוכן

תשמ"ז מאמר א
אנו אומרים ​וכל מאמינים וכו', הטוב ומטיב לרעים ולטובים. ויש להבין זה בעניני העבודה היינו אלו שרוצים להתקרב לה', ושזה נקרא אצלם טוב, היינו שרק לזה הם מצפים, שיזכו לבא לדביקות ה', א"כ מה יש לפרש כאן לרעים ולטובים, היינו מדוע הוא נקרא בבחינת רעים, אם אנו מדברים באדם שרוצה להגיע להטוב שנקרא אצלו דביקות ה', ולפי"ז מה אנו מכנים מדריגת טובים.
ולהבין זה צריכים להקדים את ענין מטרת הבריאה, שידוע שענינו הוא להטיב לנבראיו, ולפי"ז משמע מה שאנו אומרים וכל מאמינים וכו', הטוב ומטיב, הכוונה כשארז"ל שמדרך הטוב להטיב. וע"ז אנו מאמינים שהוא מטיב לרעים ולטובים, היינו שגם הרעים יקבלו את הטוב ועונג.
ולפי פירוש הפשוט צריכים לומר, רעים נקראים אלו אנשים שעושים רע לאחרים, היינו שהם דואגים אך ורק לטובת עצמם, ולא להשפיע. וטובים אלו אנשים שאוהבים לעשות טוב לאחרים שהם האנשים הנקראים טובים. ומשום זה צריכים לפרש הטוב, ומטיב לרעים ולטובים, היינו שגם אנשים רעים שהם משוקעים באהבה עצמית, שגם הם יקבלו טוב ועונג.
ולפי הכלל שאנו לומדים שעל כלים דקבלה בעמ"נ לקבל היה צמצום והסתר, שבמקום הזה לא יחזור האור להאיר והוא ישאר בבחינת חלל פנוי מאור, והצמצום הזה הנקרא צמצום א' שאף פעם לא יתבטל, רק הצמצום ב' יתבטל, אבל המקבל בעמ"נ לקבל אף פעם לא יקבל, א"כ איך אפשר להתקיים, ומטיב לרעים ולטובים, הלא אין להם כלי קבלה על שפע עליונה הנקרא להטיב לנבראיו.
ואאמו"ר זצ"ל אמר פעם, היות שיש באדם ב' מיני כלים, א) כלים דהשפעה, ב) וכלים דקבלה, הנקרא בלשון הקבלה כלים דפנים שהם כלים דהשפעה. וכלים דאחורים שהם כלים דקבלה. וכלים דהשפעה נקראים כלים טובים, ויש אנשים שיכולים לתקן עצמם רק בכלים דהשפעה, זאת אומרת שרק בכלים דהשפעה הם יכולים לכוון שיהיה כוונתם בעמ"נ להשפיע, ולא יותר. ויש אנשים שזוכים למדריגה יותר גדולה, היינו שגם בכלים דקבלה הם יכולים לכוון בעמ"נ להשפיע.
ובהאמור יש לפרש את ענין הטוב, ומטיב לרעים ולטובים. שהאדם צריך להאמין שהקב"ה נותן עזרה מלמעלה, כשאז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, ומשום זה כשמבקשים מהקב"ה שיתן לו הכח שיוכל לכוון המעשים שלו שיהיה בעמ"נ להשפיע, שיבקש תפילה שלימה, זאת אומרת שהקב"ה יעזור לו, שיהיה לו כח התגברות בעמ"נ להשפיע, גם על כלים דקבלה שלו שיהיו בעמ"נ להשפיע, וזה נקרא לרעים היינו כלים דקבלה, ולטובים כלים דהשפעה, ושניהם יהיו הכוונה לשם שמים.
ובהאמור נבין מה ששאלנו איך שייך לומר באדם הרוצה שהקב"ה יקרב אותו לעבודתו, שיוכל לכוון מעשיו לשם שמים, ומדוע הם נקראים רעים, ובהנ"ל יהיה הפירוש שאלו שרוצים שגם הכלים דקבלה הנקראים כלים רעים, שגם הם יקרבו לה', את זה אנו מכנים רעים, נמצא כשמדברים מכלים רעים שיתקנו בעמ"נ להשפיע, זהו מדריגה יותר גדולה מבחינת טובים, כי טובים הכוונה שהוא רוצה מה' שיתן לו כח שיוכל להתגבר עליהם ולכוון בעמ"נ להשפיע.
ובענין יצר הרע ויצר טוב אמר אאמו"ר זצ"ל, יצר הוא מלשון ציור, אי לזאת יש לפעמים שהיצר היינו שבאה לאדם ציור, על קיום תו"מ לשם שמים, ציור טוב היינו שמתחיל להרגיש ענין טוב ועונג שיהיה לו בזה שיזכה להתדבק בהקב"ה, ויהיה דבוק עם השורש, שברא את כל הנבראים, שכוונתו של הבורא היה כדי להטיב לנבראיו, אז הציור הזה מביא לאדם השתוקקות גדולה לעזוב את כל עניני הגשמיים, היות שהוא מרגיש שהכל הוא בחינת של דברים, שאין להם זכות קיום, והכל יתבטל, ועל כל דברים גשמיים שהוא מסתכל עליהם, הוא אומר שלא כדאי שבשביל אלו דברים של מה בכך, יתן את החיים שלו, בכדי להשיג אותם, אלא שהוא מרגיש, שכדאי לוותר על הכל, בכדי להגיע לדבקות ה' ושיהיה לו חיבור עם כל הנשמות שהיו בעוה"ז, וזכו לחיי עוה"ב ויזכה לכנס להישיבות, כמ"ש בזה"ק מתיבתא דרשב"י מתיבתא דמט"ט וכו', נמצא שהציור הטוב שקיבל על רוחניות, זה גורם לו להתרחק מתענוגי הגוף, ולהתקרב לתענוגי הנשמות, היות שהוא משתוקק כמשרז"ל עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי עוה"ב, (עי' בהקדנמה לתע"ס אות פ"ט) זהו יצה"ט.
ולפעמים יש שבא לאדם ציור רע, היינו שמביא לו ציור שאם הוא יקבל עליו לעבוד הכל לשם שמים, ולא לתועלת עצמו, ושכל עבודתו יהיה במס"נ לה'. אז בא לו ציורים כאילו הוא נאבד מהעולם, המלאה חדות חיים, ועוזב את כל המשפחה שהיה עמהם תמיד בצוותא אחד, פתאום עוזב אותם, וכל התשוקות שהיה משתוקק להשיג אותם, וחשב שקצת כן השיג, וקצת לא, אבל עכשיו בפעם אחת הוא אובד הכל, ומרגיש אז כאילו כל העולם חשך בעדו, ולא מוציא בעצמו שום רצון ותשוקה, שיהיה לו היכולת להתגבר על כל הציורים מה שהוא מקבל עכשיו, על עולם הגשמי, ויותר מזה האדם מתפלא איך שאף פעם לא הרגיש כל כך חשיבות את עולם הגשמי מכפי שהוא מרגיש עכשיו, וכבר עבר עליו הרבה פעמים שהיה מסכים לעבוד במס"נ, שיהיה הכל לטובת ה', ולא לתועלת עצמו. אבל אף פעם לא הרגיש את טעם בחיים הגשמיים כמו שנראה לעניו עכשיו, במצב כזה שקבל ציורים כל כך רעים על רוחניות, וציורים טובים על גשמיות, וזה נקרא יצר הרע.
ובהאמור יש לפרש מ"ש ב-ועל חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון וכו', ואח"כ אומרים, על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, וכולם שואלים וכי ה-ועל חטא הקודמים היו ביצר טוב, ולא ביצר הרע, הלא כל עבירות באים רק מיצר הרע.
ובהנ"ל יש לפרש על מה שקבלנו עלינו, לשמוע מה שאומר לנו ציורים רעים על רוחניות, זאת אומרת מצד אחד אנו משוקעים בכל החטאים הגשמים, ונוסף לזה על רוחניות אנו מקבלים ממנו ציורים רעים, וזה יכולים לפרש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע בציורים רעים על רוחניות.