תוכן

תשמ"ד-מה מאמר י
שאלה. לאיזה דרגה צריך האדם להגיע שלא יצטרף להתגלגל פעם שנית.
הנה בשער הגלגולים, דף י' טור ב' כ"ש, שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל עד שיושלמו בכל הנרנח"י.
אמנם רוב בני אדם אין להם כל החמשה חלקים הנקראים נרנח"י, רק נפש בלבד, אשר היא מן העשיה, ע"כ.
משמע מכאן, שכל אחד צריך לתקן רק חלקו ושורש נשמתו ולא יותר. ובזה נשלם בחינתו מה שהוא צריך לתקן.
והענין הוא, כי צריכים לדעת שכל הנשמות נמשכות מנשמת אדם הראשון, כי לאחר שחטא בחטא עץ הדעת, נתחלקה נשמתו לששים רבוא נשמות, זאת אומרת, מה שהיה לאדה"ר אור אחד הנקרא בלשון הזה"ק זיהרא עילאה שהיה לו בגן עדן בבת אחת, היא מתפשטת לחלקים רבים.
ועיין בספר פנים מסבירות דף נו ד"ה וצריך, וז"ל, והוא כי אחר שנתערב טוב ורע [היינו לאחר החטא] נעשה לקליפות בנין גדול שיש כח להם להתאחז בקדושה, וכו', וכדי להשמר מהם, נחלק האור דז' ימי בראשית לחלקים קטנים מאד, אשר הקליפות לא יכולים לינק מחמת קטנותם, עד"מ, במלך שרוצה לשלוח סך גדול דינרי זהב לבנו למדינת הים, והנה כל בני מדינתו גנבים ורמאים ואין לו שליח נאמן, מה עשה, הלך ופרט את הדינרים לפרוטות, ושילחם על ידי שליחים רבים, באופן שלא יהיה כדאי להם הנאת החמס שיפגמו בשבילה בכבוד מלכות.
שבאופן זה דסדר זמנים בנפשות רבות, אפשר על ידי הארות הימים לברר כל הניצוצין קדישין שנעשקו בידי הקליפות מסיבת החטא דעצה"ד כנ"ל.
וסוד הנפשות רבות הוא בחינת התפרטות לאורות הפנימים, ובחינת ימים מרובים הוא בחינת התפרטות לבחינת אורות חיצוניות [אורות פנימים היינו מה שמאיר הוה, ומקיפים, זה שמאיר בעתיד] ופרוטה ופרוטה מצטרף לחשבון אור הגדול שחטא בו אדם הראשון, ואז יהיה גמר התיקון.
היוצא מזה, שכל אחד שנולד, נולד רק עם חלק קטן מחלקו של נשמת אדה"ר, וכשמתקן חלקו, כבר לא צריך עוד הפעם להתגלגל. לכן אין אדם יכול לתקן רק מה ששייך לחלקו, ועל זה כתוב בעץ חיים להאר"י ז"ל, אין יום דומה לחברו, ואין רגע דומה לחברתה, ואין אדם דומה לחברו ותתקן החלבנה מה שלא תתקן הלבונה. אלא כל אחד צריך לתקן מה ששייך לחלקו.
אבל צריכים לדעת, שכל אדם שנולד יש לו עבודה של בחירה, כי אין אדם נולד צדיק, כמו שארז"ל (נדה טז, ב) וז"ל, דדריש ר' חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על הריון לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו רבש"ע, טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק לא קאמר וכו'.
אם כן משמע מכאן, שאין אדם נולד צדיק, משום שצדיק ורשע לא קאמר, אלא זה ניתן לבחירת האדם, כל אחד כפי יגיעתו בתורה ומצות, כן הוא זוכה לזכך את לבו ולתקן את בחינתו מה שמוטל עליו מצד שורש נשמתו לתקן, ואז הוא נשלם.
הדרגה הראשונה שאדם נולד הוא.
בזהר משפטים (דף ד אות יא בהסולם) כ"ש, וז"ל, בוא וראה, אדם כשנולד נותנים לו נפש מצד הבהמה, מצד הטהרה, מצד אלו שנקראו אופני הקודש, דהיינו מעולם העשיה, זכה יותר נותנים לו רוח, מצד חיות הקודש, דהיינו מעולם היצירה. זכה יותר נותנים לו נשמה, מצד הכסא, דהיינו מעולם הבריאה. וכו'. זכה יותר נותנים לו נפש בדרך האצילות. זכה יותר נותנים לו רוח דאצילות. מצד העמוד האמצעי, ונקרא בן של הקב"ה, ז"ש בנים אתם לה' אלקיכם, זכה יותר נותנים לו נשמה שהם בינה, שעליהם נאמר, כל הנשמה תהלל י-ה. ומשלם בהם שם הויה.
הרי ששלימות הנשמה הוא, שיש לו נר"ן מבי"ע, ונר"ן מאצילות. וזה השלימות היה לו לאדה"ר לפני החטא, ורק אחר החטא ירד ממדרגתו ונתחלק נשמתו לששים רבוא נשמות, כנ"ל.
ומשום זה נקרא הרוחניות של האדם בשם נשמה, אפילו בעת שאין לו רק נפש דנפש, משום שיש כלל, כל דבר שמדברים מאיזו בחינה מדברים תמיד על בחינה העליונה, וכיון שבחינה העליונה של האדם הוא דרגת נשמה, לכן באופן כללי קוראים תמיד את הרוחניות של האדם בשם נשמה.
אבל הגם שכל אדם נולד במדרגה הכי קטנה, יחד עם זה, אמרו (עיין בשער הגלגולים דף יא טור ב) כי כל אדם יכול להיות כמשה רבינו ע"ה, אם ירצה לזכך מעשיו לפי שיכול לקחת לו רוח אחר יותר גבוה עד רום היצירה, וכן נשמה מרום הבריאה וכו'. גם בזה תבין ענין המפורסם בדברי רז"ל, כי רוחיהון דצדקייא או נשמתיהון, באין ומתעברים באדם, בסוד הנקרא עיבור, לסייעו בעבודת השי"ת. עכ"ל.
וכמו כן מובא בהסולם, (הקדמת הזהר דף צג ד"ה והענין) וז"ל, והענין ההוא דטעין חמרי, ה"ס הסיוע לנשמות הצדיקים, הנשלח להם ממרומים בכדי להעלותן ממדרגה למדרגה, כי לולא הסיוע הזה שהקב"ה שולח לצדיקים, לא היו יכולים לצאת ממדרגתם ולהתעלות יותר למעלה, ולכן שולח הקב"ה לכל צדיק וצדיק נשמה גבוה ממרומים, לכל אחד לפי מעלתו ומדרגתו המסייעת לו בדרכו וכו', והוא נקרא עיבור נשמת הצדיק וכו', וזה נקרא גילוי נשמת הצדיקים.
היוצא מזה, מה שאומרים אין בו דור שלא יהיה בו כאברהם יצחק ויעקב, אין הפירוש שהם נולדו כך ושאין להם בחירה, אלא אלו אנשים שמשתדלים ללכת בדרך האמת ונותנים את היגיעה מה שצריכים לתת, אלו אנשים מקבלים תמיד עזרה מלמעלה על ידי עיבור נשמת הצדיקים, שמקבלים כח לעלות במדרגות עליונות.
נמצא, שכל מה שנותנים מלמעלה הוא בדרך סיוע, אבל לא בלי שום עבודה ובחירה.
וקיום העולם הוא על ידי הצדיקים האלו שממשיכים שפע מלמעלה, ועי"ז יש קיום העולם.