שובו
אלי ואשובה אליכם
(שנת
תרע"ט)
ידוע
הויכוח שבין כנסת ישראל להשי"ת (איכה רבתי ה, כב), שהשי"ת טוען 'שובו
אלי ואשובה אליכם' (מלאכי ג, ז), וכנסת ישראל טוענים 'השיבנו ד' אליך
ונשובה' (איכה
ה, כא).
והכונה, אשר כנסת ישראל, מרוב אמתיות התקשרותם
בקדושה, מתקנאים מאד לשמו ית' על האי שופרא דבלי בעפרא, אשר על זה שופכים לבם לפניו ית' 'השיבנו אליך'. פירוש, שידוע שנמצא
מדה קדושה 'וחנון', והוא אוצר של מתנת חנם אע"פ שאינו הגון ואינו כדאי, וכנסת
ישראל מתאמצת לעורר הישועה מאוצר הזה, הגם שבהתגלות זה לא תהיה יותר מקום לעבודתם,
כי מדה זאת גורמת שאין צריכים לעבודה יותר,
אבל הקנאה בוערת וצועקים 'לא לנו לא לנו, כי אם לשמך תן כבוד' וגו' (תהלים
קטו, א).
אבל
השי"ת כגבור יצא כאיש מלחמות (ישעיה מב, יג), כי מלך נורא הוא,
והן הן נוראותיו וכו',
למען ליתן מקום עבודה והרוחה לכנסת ישראל, וזה שטוען לכנסת ישראל, 'שובו אלי
ואשובה אליכם' - אתם מקנאים לשמי, אמת כן נאה וכן יאה מצדכם שלא לעבוד על מנת
לקבל פרס, אבל מתוך עבודה זאת, אדרבה איני חושב כלום לטובתי, רק הכל לטובתכם.
ו'השמיעני את קולך' (שיר השירים ב, יד), ו'שובו אלי' (מלאכי ג, ו),
ואתם פתחו הפתח שלכם
שהוא כמחט סדקית (שיר
השירים רבה ה, ב),
ואז 'ואשובה אליכם'.
וכן חוזר חלילה כ"כ פעמים עד שהתשוקה תעשה את שלה, וכל המתמצעים ביניהם יתבטלו, עד שלא יוכר מקומם וכו'.