תוכן

טו) ואמנם לא רצה המאציל שיהיה כך וכדי לצייר הדבר בלבבך, אמשול לך משל, כי אלו הארבעה עולמות, הם ארבעה בתים זה למעלה מזה, וכולם באורך וברוחב אחד, אלא שזה למעלה מזה, והנה בית העליון בעולם האצילות, ובגג הבית הזה, אין לנו רשות לדבר בו מכתר האצילות, יען במופלא ממך אל תדרוש, והחכם יבין מדעתו דבר מתוך דבר, כנזכר לעיל. אך נתחיל מן הבית השני, שהיא הבריאה, שהיא הבינה כנזכר לעיל, הנקרא בית, ב' דבראשית. וזהו כי תבנה בית חדש, בית עילאה. ואמנם גג הבית הזה, הוא קרקע, וז"ש אותו המסך הנעשה שם מן הבינה של האצילות, אשר רגלי זו"ן דורכים עליו, כדרך בני אדם בני עליה, שדורכים על הבית שתחתיו. ואמנם בגג הבית הזה של בריאה, צריך לעשות עליו מעקה עשרה טפחים, והענין, כי אמת הוא שאור האצילות אינו יכול ליפול בבריאה, כי יש מסך בנתיים, אך מן הצדדין הגג, אם לא יהיה מעקה עשרה טפחים גבוה, יפול, ואם יפול שם ימות, והענין, כי סוד המיתה היא פרידות הדיבוק ממקומו ומעולמו, וברדת האור למטה ממקומו בעולם האחר, אז נקרא לו מיתה, ע"ד סוד המלכים דמיתו בארץ אדום, כי ירדו בבריאה. אך או"א אף על פי שירדו ממקומם לא מתו, כיון שנשארו בעולם שלהם האצילות, וזהו שאמר כי יפול הנופל ממנו, כי אם לא יהיה מעקה שם, יפול אור האצילות למטה באחורי השלשה עולמות בריאה יצירה עשיה, נמצא כי כמו שנעשה מסך וקרקע אל הבית העליון, כך צריך כותלים ומעקה. ואמנם כבר ביארנו, כי היה שמור במסך דאימא להתפשט עד תשלום העולמות ולכן מה עשה המאציל העליון, אותם השולים שהיו יורדים ונמשכים עד למטה, למעלה מגג הבריאה ונזקפו מתו, ומה שהיו נעשים כותלים אל בינה נעשו כותלים אל האצילות ובזה לא יפול שום אור של האצילות לא מלמטה ולא מן הצדדים.