עליית התשבחות
כשהשבח מגיע לכסא הקדוש, שהוא המלכות, הנה השבח הזה שאומרים כל ישראל, עומד שם, עד הזמן שאומרים ישראל קדושה עליונה של מוסף, דהיינו כתר יתנו לך וכו'. ואז יש עליה לאלו שלמטה לעלות למעלה, דהיינו שהמלכות שהיא הכסא עולה לאמא, שהיא בינה, וז"א עולה לאבא, שה"ס נקודה עלאה, כדי שהכל יתאחד למעלה למעלה, באו"א, להיות כולם אחד. ואז נמצא שהשבח הזה אל אדון, שכבר עלה עם המלכות לבינה, אומרת אותו הבינה למלך העליון שהוא חכמה, ... זה היא תשבחה העולה על כל התשבחות.