1ואחר קריאת התורה יתקע בשופר, וזהו סדרו עם כל כונותיו, ואפרשנו בפרט בס"ד. הנה כונת השופר היא2 להחזיר המוחין שנסתלקו מז"א על ידי הנסירה בסוד התרדמה כנ"ל. וגם להמתיק הדינים שניתנו לנוק'3. וגם השטן מתערבב בשופר. והנה ג' דברים אלו נעשים על ידי השופר בג' דברים שאנו מבחינים בו, והיינו: על ידי התקיעות בפרטיהן4, חוזרים המוחין בז"א, וכמו שאפרש. על ידי התקיעה בכלל ובשופר, ממתיקים הדינים. וזה, כי השופר רומז לדיקנא בצורתו, שהוא צר מלמעלה ורחב למטה, וגם הדיקנא הוא כן, בסוד הב' תיקונים "אל ורב חסד", שא"ל -הוא צר והוא למעלה, ור"ב חס"ד - הוא רחב והוא למטה. ויען כי כל הדינים נמתקים בשרשם, לכן מעוררים הדיקנא בכה השופר, ועל ידו הגבורות נמתקות. ועל ידי הטורמיטין, מתערבב השטן, כמו שאבאר בס"ד5.
והנה סדר הל' תקיעות הוא - כי תשר"ת הוא בז"א, ותש"ת בלאה, ותר"ת ברחל. והיינו כי לאה היא דינא קשיא, ולכן נרמזת בשברים, שהם בסוד גבורה חזקה. ורחל היא דינא רפיא, יען היא במקום הגילוי, לכן נרמזת בתרועה, שהיא דין ממותק, כי היא ברעש6, אבל לא פיסקי פיסקי כמו בשברים. וזה מורה שהדין אינו יכול אלא להרעיש האור, שלא יהיה כל כך בקביעות, אבל למנוע - לא, כי ממותק. וז"א, שבו נשרשות הב' נוק' לאה ורחל, לכן התקיעות העושות הפעולות בו הם תשר"ת, ובלאה תש"ת, וברחל תר"ת כנ"ל.
והנה כל סימן צריך לעשותו ג' פעמים. כי7 אחר שעשינו התיקון בכל הג' בחינות, אנו ממשיכים אותו אל ראש הבריאה, כדי שיקבלו ממנו העולמות התחתונים. ואחר כך חוזרים להמשיך אותו למעלה במקומו באצילות, הרי ל' תקיעות.
ואלו שתוקעים קודם מוסף, הם בסוד מוחין דתבונה הבאים בז"א. ואותם דמעומד שתוקעים בתוך הברכות, הם בסוד מוחין דאימא, כי שם עולים זו"ן בתפלת מוסף, וסדרם הוא שוה.
והנה כונת הבאת המוחין בז"א היא בסדר זה: כי בכר ידוע איך- חציים עולים למקיפים על ראשו, ובזה מעלים מ"ן לאו"א, ומזדווגים להוריד אורות מבחינת חסד8 לז"א, כדי שכל הגבורות שבו ילכו אל נוק', והוא ישאר חסד לבד בהנהגה, והנוק' בהנהגת דין. והמוחין העולים למקיפים הם חכמה וחסדים דדעת. אבל בינה וגבורות דדעת יורדים בלבושיהם בתוכה של נוק' לבנותה; ואלו הם המוחין שאומרים שיוצאים מז"א ונכנסים בנוק', אבל לא חכמה וחסדים, כי הם מצד החסד, ואנו צריכים לבנות נוק' מצד הדין.
והנה כשחוזרים ונמשכים בז"א כמו שהיו בתחילה, יוצאים בינה וגבורות שיש בנוק', ועולים אצל הב' האחרים על ראש ז"א, ונמצאים כל הד' מוחין מקיפים על ראשו. ואחר כך10 יורדים בינה וגבורה בקו שמאל דז"א. ומפרק התחתון נעשה בינה לנוק'. ואחר כך11 יוצאות הגבורות מקו שמאל, ונכנסות בקו אמצעי, כי שם מקומם. ואחר כך12 נכנסים נצח ויסוד דאימא בקו ימין ואמצעי דז"א, והרי נשלם ז"א בכל מוחיו. והנה אלו הד' פעולות שהזכרנו בהבאת המוחין נעשו בד' קולות של תשר"ת הראשון ודי לכוין אותם בפעם הראשונה לבד, ובפעמים האחרות מכונים בשמות פרטיים שיש בתקיעות, כמו שאפרש בס"ד.
ועתה אסדר סדר תקיעת שופר בפרטיה, והברכות גם כן בכונותיהם, ובתחלה יאמר התוקע מה שראוי קודם13, ואחר כך יעמוד ויברך:
יסוד או" א חסד ת"ת גבורה
ברוך אתה יהו"ה אלהינו מלך העולם
יסוד אימא בת"ת בנ"ה ביסוד
אשר קדשנו במצותיו וצונו ל'שמוע' ק'ול' ש'ופר'
והנה יכוין במלת שופר מיתוק הדינים: ש"ך ופ"ר. ויכוין ש"ו דשופר, וי"ד פרקין של היד שהוא אוחז בו, הרי ש"ך. ואחר כך פ"ר דשופר, וה' אצבעות של היד, הוא פר"ה. ועוד יכוין: ש' - אל"ף למ"ד ה"י מ"ם, ר' - א אל אלה אלהי אלהי"ם, פ"ו - אלהי"ם פשוט, והם ג' מוחי קטנות הנמתקים בכח השופ"ר. ועוד יכוין ר"ת וס"ת לשמוע קול שופר גי' תש"ל, בסוד שם קר"ע שט"ן העולה כך. ויכוין מצפ"ץ עולה ש', למתק אלהי"ם דיודין העולה ש' גם כן, וה' אלהי"ם העולים ת"ל נמתקים, הכל15 כמנין קר"ע שט"ן. ויכוין השם קר"ע שט"ן כל אחד משולב בשם יהו"ה בנקודותיה כזה: יֻקַהֲרֹ וֶעְ"הִ יֻשַהֲטֹ וֶנְ"הִ.
ויברך: ברוך אתה יהו"ה - יו"ד ה"א וא"ו ה"א, אלהינו מלך העולם שהחיינו - ביסוד, א"ל חי, וקיימנו - בנ"ה, צבאות, והגיענו -בת"ת יסוד, לזמן - יאהדונה"י, הזה - מלכות.
ויטול התוקע השופר בידו, ויכוין16 לעורר הדיקנא, מצר ומרחב שלה, לכפות הדינים, בסוד צורת השופר כנ"ל. ואחר כך יכוין שששה תיקונים הראשונים של הדיקנא נכללים בשביעי, שהוא ואמת, ועולה ז"פ ס"ג. ויכוין: שממנו ירדו הז' הבלים שהם מילואי ס"ג - באי', ומתוכה יוצאים מן הגרון שלה שעולה ס"ר, הז' הבלים שעולים ק"ל ק"ל, בסוד הקולות.
ובתחלה יוצאים מן החיך וגרון דאימא17, ושם אחה"ע גיכ"ק עולים רי"ו, הם הם18 ע"ב ס"ג העולים קו"ל, סוד זה - הקול היוצא.
אחר כך יוצאים דרך החניכיים, ובהם ריבוע אלהי"ם, רי"ש אחד בכל אחד, וי"ו שניים למעלה, וי"ו למטה, בסוד א' הרי רי"ו, למעלה ולמטה.
יוצאים בשינים, ובהם מתפרדים הדינים ונעשים יודין, והם ז' יודין דע"ב ס"ג, וב' יודין של הא' של השינים, הרי מ"ן ממנצפ"ך (ופ"ר דשופר - מנצפ"ך), ונמתק ונעשה דב"ש, בסוד ש"ו דשופ"ר.
ואחר כך יוצאים ההבלים בשפתים, ונמתקים בסוד בומ"ף, העולה קכ"ח בסוד ד' מילואי הוי"ה; ודייו"י ודיאו"י ודאאו"א ודהו"ה.
אחר כך אימא תוציא אותם דרך מקיפי ז"ת שלה, שבהם ז' ס"ג. מתחלקים ההבלים ק"ל לז"א, ועם הוא"ו שלו הרי קו"ל. וק"ל לנוק', ועם הה' שלה - קל"ה, ועם הכולל - קו"ל. ובעברם באימא נקרא שעוברים דרך שופר אחר, (כי גם אימא נקראת שופר) מלבד אותו שהזכרנו בדיקנא.
ויכוין שהתאדמות פניו בתקיעותו, ה"ס הארת מדת ואמת, שה"ס התרין תפוחין קדישין המתעוררים למתק הדינים. ויכוין שההבלים יוצאים מן הפ"ה, שה"ס ס"ג וכ"ב אותיות
ולא יתקע התוקע עד שהמקרה יקרא לו, כי על ידי שהמקרה יקרא, גורם התעוררות המדות העליונות לעשות פעולתן על ידי השופר, והוא כמו הזמנה. לכן צריך יותר שיכוין המקרה מהתוקע. והא לך פרטיות התקיעות19:
תקיעה - ב' מוחין הימנים מושכים השמאלים שהיו בנוק', אצלם, ונעשית המרכבה שלימה חו"ב ח"ג.
תקיע"ה כמנין שופ"ר - סוד ג' מוחי דקטנות כנ"ל.
ועוד: תקיע"ה - תקע י"ה, זיווג או"א. ונמשכים ב' מנצפ"ך, א' לבינה דז"א, וא' לגבורה שלו, ומשם לנוק'.
ועוד: תק"ע גי' עש"ר באותיותיו, עשר י"ה - ק"ן, והם ק"ן נהורין הנמשכים מא"א לז"א ומז"א לנוק'.
ועוד: תקיע"ה עולה פסת"ם וד' אותיות. פשוט"ה עולה ת', כמנין ד' יודין דע"ב, כל אחד כלולה ממאה.
שברים - בינה וגבורות דדעת מלובשים בהוד אימא, נכנסים בקו שמאל דז"א, ופרק התחתון שלו20 נעשה בינה לנוק'.
ש' דשברים - אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם. ר' - ריבוע דאלהי"ם פשוט: א אל אלה אלהי אלהי"ם. בי"ם דשברים עולה ב"ן למתק ב"ן דאלהי"ם, כזה: אלהי"ם, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, אל"ף למ"ד פ"א, למ"ד מ"ם דל"ת, ה"י יו"ד, יו"ד וי"ו דל"ת, מ"ם מ"ם, ובו ב"ן אותיות, ונמתק בב"ן דהוי"ה :יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.
שברי"ם עולה פספסי"ם דיונסי"ם ומ"ב, והם המ"ב אותיות דשם: אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק שק"ו צי"ת.
תרועה - עטרא דגבורה, והיינו גבורות דדעת שהיה בקו שמאל, נכנסת ביסוד אימא, ומשם בקו אמצעי21, ששם עטרא דחסד.
תרוע"ה עולה תרפ"ז, והוא כמנין עסמ"ב, וקס"א וקמ"ג קנ"א. פ"ה סמ"ך תי"ו מ"ם, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, עולה ב' פעמים תרועה.
תקיעה - נצח ויסוד אימא, ובהם חכמה וחסדים, נכנסים בקו ימין ואמצעי דז"א. אנקת"ם פסת"ם עולה ב"פ תקיע"ה.
בתשר"ת - ל"ו טורמיטין, והם הל"ו אותיות דפשוט ומלא ומלא דמלא דב"ן, כזה: יהו"ה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"ה ה"ה, וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה. עד כאן בז"א באצילות.
תקיעה - עשר י"ה - ק"ן נהורין נמשכים למטה כנ"ל.
תקיע"ה עולה פסת"ם וד' אותיות, פשוט"ה עולה ת' בסוד ד' יודין דע"ב כנ"ל.
שברים - עולה פספסי"ם דיונסי"ם ומ"ב דאנא בכח כנ"ל. ב"ן דאלהי"ם נמתק בב"ן דהוי"ה כנ"ל.
תרועה - תרפ"ז - עסמ"ב. וקס"א קמ"ג קנ"א כנ"ל. פסת"ם ואדנ"י מלא עולה ב"פ תרוע"ה כנ"ל.
תקיעה - אנקת"ם פסת"ם - ב"פ תקיע"ה כנ"ל.
וזה המשכת תיקון ז"א בראש הבריאה. וכאן ל"ו טורמיטין כנ"ל.
תשר"ת - הכל כנ"ל. זהו החזרת התיקון לאצילות. ל"ו טורמיטין כנ"ל.
ג"פ ל"ו - ח"ק, בסוד ס"ג מ"ה כמנין ח"ק. שב.
ויתודה חטאיו, ולא יזכיר שום כינוי של עון.
**** ** **
תקיעה - עשר י"ה - ק"ן נהורין נמשכים למטה כנ"ל.
תקיע"ה עולה פסת"ם וד' אותיות. פשוט"ה עולה ת' בסוד ד' יודין דע"ב.
שברים - עולה פספסי"ם דיונסי"ם ומ"ב דאנא בכח כנ"ל. ב"ן דאלהי"ם נמתק בב"ן דהוי"ה כנ"ל.
תקיעה - אנקת"ם פסת"ם - ב"פ תקיע"ה. וזהו תיקון לאה באצילות.
ובו כ"ז טורמיטין בסוד השם הזה שבו כ"ז אותיות: אל"ף למ"ד פ"א, ה"י יו"ד, יו"ד וי"ו דל"ת, ה"י יו"ד, והוא מלא דמלא דאהי"ה.
תש"ת - כנ"ל. והתיקון - בראש הבריאה. וכ"ז טורמיטין כנ"ל.
תש"ת - כנ"ל. וחזרת התיקון לאצילות, וכ"ז טורמיטין בסוד מלא דמלא דאהי"ה דאלפי"ן כזה: אל"ף למ"ד פ"א, ה"א אל"ף, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף. ג"פ כ"ז - פ"א, ויכוין לבטל א"ף קשה בשם י"ה אדנ"י שעולה א"ף; וט"ל דמ"ה והוא: יו"ד ה"א וא"ו, ומ"ב דס"ג והוא :יהו"ה, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"י יו"ד, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"י יו"ד ,ט"ל ומ"ב עולה גם כן א"ף - לבטלו. שב.
ויתודה כנ"ל.
*****************
תקיעה - עשר י"ה נמשכים למטה כנ"ל.
תקיע"ה - עולה פסת"ם וד' אותיות.
פשוט"ה עולה ת' בסוד ד' יודין דע"ב.
תרועה - תרפ"ז - עסמ"ב, וקס"א קמ"ג קנ"א כנ"ל. פסת"ם ואדנ"י מלאים עולים ב"פ תרוע"ה.
תקיעה - אנקת"ם פסת"ם עולה ב"פ תקיעה. וזהו תיקון רחל באצילות.
ובו כ"ז טורמיטין בסוד הכ"ז אותיות דמלא דמלא דאהי"ה דיודי"ן, כנ"ל בתש"ת.
תר"ת - כנ"ל. והמשכת התיקון בראש הבריאה. וכ"ז טורמיטין כנ"ל.
תר"ת - כנ"ל, וחזרת התיקון לאצילות. וכ"ז טורמיטין בסוד מלא דמלא דאהי"ה דאלפי"ן, כנ"ל בתש"ת. ג"פ כ"ז - א"ף, לבטל אף רפא1 בשם: יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ול"ו דב"ן כזה: יהו"ה. יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. יו"ד וא"ו דל"ת, ה"ה ה"ה, וא"ו וא"ו, ה"ה ה"ה, עולה א"ף. וט"ל דמ"ה: יו"ד ה"א וא"ו, ומ"ב שלו כזה: יהו"ה2, יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, עולה גם כן א"ף - לבטלו.
בל' קולות ראשונים יש בהם ר"ע טורמיטין, לבטל יצה"ר דע"ז. ובל' שניים - ר"ע גם כן, לבטל יצה"ר דגילוי עריות. ובל' שלישים - ר"ע גם כן, לבטל יצה"ר דש"ד. ובי' אחרונים - לבטל אותו של לשון הרע.
מאה קולות ה"ס ס"ג ומילואו ל"ז, שעולה ק'. בק' קולות - תת"ק טרומיטין, כמנין שד"י במילואו ואלהי"ם פשוט, והסוד - שישדד שד"י דיניו של אלהי"ם.
בי"פ תשר"ת יש שט"ן טורמיטין, לבטל כחו של שט"ן3, בי"פ תש"ת ובי"פ תר"ת - ר"ע בשניהם, לבטל יצה"ר השולט על הלאוין והעשין.
ואחר כך יאמר: זכור ברית אברהם וכו', ופסוק: "כל כלי יוצר עליך" וכו' ג' פעמים, וגם פסוק: "ה' יחתו מריביו" וכו' ג"פ.
1בענין כוונות התקיעות, כשחל ר"ה בשבת, ראה עמ' פג.
2 רבינו מחלק את ריבוי הכוונות שיש בענין השופר לג' הבחנות: חזרת המוחין, מיתוק הדינים, ועירבוב השטן. וכל המשך דבריו הם על פי החלוקה הזאת. ותו"ד: תשר"ת - להחזרת המוחין. עצם פעולת התקיעה וצורת השופר - למיתוק הדינים. ומספר הקולות - הטורמיטין - לעירבוב השטן.
3 לכאורה כוונתו לדיני הנסירה. ויש לעיין הקשר בין דיני הנסירה, למ"ש להלן באורך מיתוק הש"ך ופ"ר דינים היוצאים דרך חיך וגרון כו'. ובמסכת ר"ה (פ"ג, ב) אומר בהדיא: מיתוקם של דינים הוא ענין הש"ך ופ"ר.
4 היינו: חלוקת תשר"ת.
5 ראה להלן עמ' קכט הערה 3.
6 והוא כמו מנהג התימנים. וראה ביאורו באדיר במרום עמ' תנ"ב.
7 בביאורו שלפנינו, פושט בזה הספק המובא בפע"ח שער כ"ו פ"ב.
8 יש להסתפק, האם חסדים אלו, הם הם המשכת המוחין המבואר בהמשך. וספק זו יש גם בענין הנסירה בכללות. ועי' פחו"ד סי ע"ו (שערי רמח"ל עמ' ר"ט).
9 כוונת תקיעה ראשונה.
10 שברים.
11 תרועה.
12 תקיעה אחרונה.
13 ראה "עניני ר"ה ויוה"כ" (עמ' נז ) - הוצאת מכון רמח"ל.
14 ראה להלן מסכת ר"ה פ"ד מ"א - שינוי בהניקוד, וצ"ב. וכן הוא בנוגע אל הניקוד
דשילוב הוי' וקרע שטן, שכותב בהמשך.
15 ש' ות"ל.
16 כל ההמשך כאן, הוא הכוונה של "מיתוק הדינים". וכמ"ש לעיל בתחילת דבריו.
17 ראה אדיר במרום עמ' קס"ב.
18 ר"ל: אחע"ה גיכ"ק הם סוד ע"ב ס"ג שהם חו"ב.
19 בהמשך: כוונת החזרת המוחין, ושמות הפרטיים שיש בתקיעות.
20 של הוד אי'.
21 לכאורה כוונתו: שהגבורות דדעת נכנסים עכשיו לתוך ז"א. וכן משמע מתוך דבריו כהמשך בענין תקיעה אחרונה דתשר"ת. (אמנם צ"ע, כי כלי יסוד דאי' נכנס בתקיעה אחרונה, אם כן - איך נכנסים הגבורות בלי כלי יסוד דאי').