זהר

ב) אמר רבי אלעזר, וכי מאן דאית ליה עבדא ואפיק ליה לחירו משעבודיה, אית ליה לרבוניה לשבחא גרמיה במפקנותא לחירו לעבדיה, וכי קודשא בריך הוא דאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו' אית לשבחא גרמיה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר ליה רבי שמעון הכי הוא ודאי, אבל הכא לא משבח קודשא בריך הוא גרמיה דאפיק לון מן גלותא, אלא חמשין זמנין אדכיר באורייתא יציאת מצרים, לאשתמודעא בדרגא דאפיק לון דאיהו יובלא, דאתמר ביה יובל היא שנת החמשים שנה, ואינון חמשין תרעין דבינה דאתמסרו למשה בסיני בר חד דלא אתמסר ליה, ובגין דא אדכיר חמשין זמנין באורייתא יציאת מצרים. אמר הא ודאי אתישב דעתאי.

תרגום

ב) אמר רבי אלעזר וכו'. וכי מי שיש לו עבד ומוציא אותו לחירות משעבודו, יש לו לאדונו לשבח עצמו בהוצאה לחירות של עבדו. וכי הקדוש ברוך הוא שאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו', יש לשבח עצמו כמה פעמים אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר לו רבי שמעון, כך הוא ודאי. אבל כאן לא משבח הקדוש ברוך הוא עצמו שהוציא אותם מן הגלות. אלא חמשים פעמים הזכיר בתורה יציאת מצרים, להיות ניכר בדרגה שהוציא אותם שהוא יובל, שנאמר בו יובל היא שנת החמשים שנה. והם חמשים שערי בינה שנמסרו למשה בסיני זולת אחד שלא נמסר לו. ומפני זה הזכיר חמשים פעמים בתורה יציאת מצרים. אמר, הרי ודאי התישבה דעתי.