זהר

ד) ועד דיפקון ישראל מן גלותא לא יהון בזווגא חדא, ובזמנא דיפקון ישראל מן גלותא יתחברון כחדא, בההוא זמנא א״ז ישיר משה, ומיד ויאמר אלהי״ם יהי אור דאיהו מפקנו דגלותא, בההוא זמנא דמטרוניתא בעאת לאעלא בהיכלא דילה, קלא סליק ברומי רקיעין ויימא הכי, משריין סגיאין דמתיבתא עלאה ותתאה דנשמתין קדישין, אתתקנו לקדמות מטרוניתא דקא אתיא לאתתקנא, למפרק בנהא מן גלותא, בההוא זמנא כמה מארי שופרות ומארי דקלין ומארי דברקים, דאתמר בהון ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד וכו', משה ידבר והאלהי״ם יעננו בקול, בההוא זמנא משה ימלל בשכינתא, הדא הוא דכתיב פה אל פה אדבר בו, והאלהי״ם דאיהי אימא עלאה, יעננו בקול דאיהו עמודא דאמצעיתא, והא אוקמוהו מארי מתניתין בקולו של משה.

תרגום

ד) ועד דיפקון וכו׳. ועד שיצאו ישראל מן הגלות לא יהיו בזווג אחד. ובזמן שיצאו ישראל מן הגלות יתחברו כאחד. באותו זמן א״ז ישיר משה. ומיד ​ויאמר אלקים יהי אור שהוא יציאת הגלות באותו זמן שהמלכה רוצה להכנס בהיכל שלה. הקול עולה במרומי רקיעים ויאמר כך. מחנות רבים של ישיבה עליונה ותחתונה של נשמות קדושות, התכוננו לקראת המלכה אשר באה להתקן, לפדות בניה מן הגלות. באותו זמן כמה בעלי שופרות ובעלי הקולות ובעלי הברקים, שנאמר בהם ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד וכו', משה ידבר והאלקים יעננו בקול. באותו זמן משה ידבר עם השכינה, זה הוא שכתוב פה אל פה אדבר בו. והאלקים שהיא אימא עליונה, יעננו בקול שהוא עמוד האמצעי, והרי העמידוהו בעלי המשנה בקולו של משה.