זהר

ה) ורזא דמלה ה״א, אלהי״ם דא מליא״ה בהפוך אתוון, ודא ה׳ זעירא, דאיהי מליא מתלת אתוון, ואתעבידת היו״ה, לעילא איהו הוי״ה, ובה מתחילין אתוון דאורייתא ה״ו ולבתר ט״י, ואנה אשתכח ה' בתראה, אלא ד׳ הות למהוי ה', אלא מאן גרם דפרח מינה ו' דאיהו ירך דילה, אלא נתנני שוממה כל היום דוה, דא הוד דאיהו ירך דילה דאתחזרת איהו דוה באלף חמשאה, בגין דפרח מניה ירך, דעליה אתמר כה) ותקע כף ירך יעקב, אשתמודע דמימינא קא מתחלת לממני את ד׳ עד נצח, והוד איהו ירך שלימו דילה, ודא איהו דאתיהיב למשה, הדא הוא דאתמר ונתן הוד למשה.

תרגום

ה) ורזא דמלה וכו׳. וסוד הדבר ה״א. אלקים זה מליאה בהיפוך אותיות. וזו ה׳ קטנה, שהיא מלאה משלש אותיות, ונעשית קיו״ק ולמעלה היא הוי״ה. ובה מתחילות אותיות התורה ה״ו ואחר כך ט״י. ואנה נמצאת ה׳ אחרונה. אלא ד׳ היתה להיות ה׳. אלא מי גרם שפרח ממנה ו' שהוא ירך שלה, אלא נתנני שוממה כל היום דוה. זה הוד שהוא ירך שלה שחוזרת היא דוה באלף החמישי. מפני שפרח ממנה ירך, שעליו נאמר ותקע כף ירך יעקב. ניכר שמימין מתחילה למנות אות ד׳ עד נצח. והוד הוא ירך שלימות שלה. וזה הוא שניתן למשה, זה הוא שכתוב ונתן הוד למשה.