זהר

ה) תא חזי יומא חדא שאילנא לאליהו, ערלה אמאי שוינן במאנא בעפרא, אמר לי שמענא במתיבתא, דערלה איהו נחש, וכיון דאעברינן ליה מאתריה צריך למיהב ליה מזוניה, הדא הוא דכתיב ונחש עפר לחמו, ובודאי ברי בדא אשתזיב בר נש מדינא דחבוט הקבר, ודמא דאטיפין מפריעה למיהב מזונא לההוא כלבא דאיהו רוצח, ובדא אשתזיב בר נש מחרבא דמלאך המות.

תרגום

ה) תא חזי יומא חדא וכו'. בא ראה, יום אחד שאלתי את אליהו. ערלה מדוע אנו שמים בכלי בעפר. אמר לי שמעתי בישיבה, שערלה הוא נחש. וכיון שמעבירים אותו ממקומו צריך לתת לו מזונו. זה הוא שכתוב ונחש עפר לחמו, ובודאי בני, בזו ניצל בן אדם מדין חבוט הקבר. ודם שמטיפים מפריעה, לתת מזון לאותו כלב שהוא רוצח. ובזה ניצל בן אדם מחרב של מלאך המות.