זהר

רב) ועוד אז הוחל לישנא דצלותא, כמה דאת אמר אז תקרא ויהו״ה יענה, דא הוא נטורא טבא, דאף על גב דהבל קטיל ליה קין, דמניה הוה נפיק מאן דנוקים ליה, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה, רועה נוקים לרועה, ולבתר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יהו״ה, אבל כד עמלק דאינון בכורי מצרים ערב רב מעורבין בישראל, עלייהו אתמר תמחה את זכר עמלק, דלא אשתאר מנהון שריד, דאלין אינון ערבוביא מכל אומין ואפילו מקין, ומיד דיתמחון מעלמא אז הוחל לקרא בשם יהו״ה.
(אמר המגי״ה זה הלשון מצאתי בספר אחר: בראשית לית ראשית אלא נשמה, אמר ליה מהכא אשתמודע דבהאי אות דברית מילה חאב אדם וכל דרין דאתו אבתריה ודא איהו דאמר קרא פקד עון אבות על בנים בגין דמעשה אבותיהם בידיהם, אמר ליה אשתכח דשת איהו גלגולא דאדם והבל דאתמר ביה בשגם הוא בשר בשגם זה הבל ורזא דמלא אז הוחל לקרוא בשם יהו״ה, ואדעך בשם, אז ההוא דאתמר ביה אז ישיר משה, בשם ה׳ ואדעך בשם, בתרין שמהן מה שמו ומה שם בנו ואתמר ביה הוחל דמתמן הושתת עלמא.
אדהכי הא רבי שמעון ורבי יצחק ורבי יודאי ורבי יהודא ושאר חבריא, פגעו ברבי אלעזר וחברוי דהוו עמיה, אמר לון במאי עסקיתו אמרו ליה ברזא דגלגולא דאדם והבל, אמר ודאי ברזא עלאה דהוינא משתדלין, הויתון אתון משתדלין.
פתח כמלקדמין ואמר יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו', דא אדם והבל, במחשבה ובמעשה חאבו, כמה דאוקימנא לעילא, ומאי ניהו מחשבה ומעשה, אבא ואימא חכמה ובינה עלייהו אתמר כלם בחכמה עשית הרי עשיה בגין דתמן כח מה, דא חכמה דאתפלג לתרין סטרין, מ״ה איהו אדם מחשבה חשב מ״ה, מ״ה אדם, תשכח דאיהו אדם מחשבה, בינה, תמן י״ה אבא ואימא ובן בגווייהו עמוד דסמיך לון, ההוא דאתמר ביה בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, דאיהו משה, מתמן הוה, והכי אוקמוהו קדמאין בשגם זה משה, הבל אתקרי על שם ב׳ מן בראשית, ל׳ לעיני כל ישראל, ה׳ חמשה חומשי תורה דעתיד לאתייהבא על ידיה, ודא איהו הב״ל, דאתמר ביה כי על כל מוצא פי ה׳ יחיה האדם.
ואית הבל דסטרא אחרא דאתמר ביה הבל המה מעשה תעתועים ודא הוא הבל דנבלות הפה ופתגמין בטלין דלית בהו תועלת כלל, ובגין דא יש הבל כו' שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש הבל אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים, מאי הרשעים דא סמא״ל ונחש ש׳ דמשה איהי תלת ענפין דשרשא דאילנא ודא ש׳ מן שת, מ״ה מן משה דא אדם, דאיהו בדיוקנא דאדם דלעילא, ודא איהו מה שמו ומה שם בנו והאי מ״ה, ה׳ תורת ה׳ תמימה, ה׳ חמשה חומשי תורה דאתייהיבו ליה בארבעין יומין וארבעין לילוון דלחם לא אכל ומים לא שתה.
ובגין דעקר ש׳ דאיהי שרשא דאילנא מאתרה ואתעבידת תלת ענפין דאינון תלת זייני״ן כגוונא דא ש', דזרע דאיהו יורה כחץ, אתעביד ז', דתלת טפין אתפשטו דאתעבידו שרביטין ובגין דאעקר לון מאתרייהו ומה דהוה שרשא חדא עקרא חדא, אתפלגו לתלת, הכי איהו אזדריק בתלת גלגולין, חד בנח, ותרין בשם ויפת, ובגין דכד אתא נח לא בעא רחמי על אלין גוברין דטופנא אתבייש לבתר ואמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, ושם לאו למגנא הוה קבע מדרשות, ויפת אתמר ביה יפת אלהי״ם ליפת וישכון באהלי שם, באלין תלת הוה בעי לאשתרשא בשרשוי חמא דלא אצלח, אעקר ליה מתמן ונטע ליה לבתר יחידאה.
אבל אדם אתנטע בתלת אבהן ואצטריף ואתלבן בהון ואשתרש בשרשוי ואצלח, מיד אתא משה דאיהו בריה דאדם ויהיב קודשא בריך הוא אורייתא על ידוי לאשקאה אילנא לאתגדלא בשרשוי וענפוי בההוא זמנא אתתקן אילנא דעקר, חובא דחאב באילנא הכא תקין כלא, לבתר דאתכניש משה מעלמא אתמר ביה וזרח השמש ובא השמש ואתמר ביה הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח תלת זמנין סובב לקבל תלת גלגולין דרוחיה אסחיר תמן, מיד דאשכח תמן לשריא, מה כתיב ועל סביבותיו שב הרוח.
אמר ליה רבי אלעזר אשתמודע הכא רזא עלאה, מרוחא דקודשא דלעילא דאיהו בן י״ה, דאסחר לימינא ושמאלא ועמודא דאמצעיתא ולבתר לתלת תתאין דאינון צדיק ותרי סמכי קשוט, והכי אדם עלאה אוף הכי בשית סטרין, ודא רזא דבראשית, ברא שית לעילא, ברא שית לתתא.
י׳ דפרח מן שת איהו י׳ דיעקב דפרח י׳ מיניה ואשתאר עקב, ודא איהו רזא דהוא ישופף ראש ואתה תשופנו עקב, ובגין דא כד פרח י׳ מן שת מה כתיב ביה כי שת לי אלהי״ם זרע אחר, אחר גרים דאתעבד י׳ דאיהי זרע מן שת, ורזא דשת כל שתה תחת רגליו כל ודאי דאיהו זרע אות ברית קדש, בההוא זמנא אתא משה בתרין לוחין דאינון ב׳ מן בראשית וכסי על שת ואתעביד בשת, ובאן אתר כסי ב׳ על שת בזמנא דאמר ויסתר משה פניו ואת י׳ איהי תמונת ה', בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט ותמונת ה׳ יביט, ואשתלים שת.
והיינו בראשית ברא אשתלים בשית, שת סיומא דאלפא ביתא, אב רישא דאלפא ביתא, ודא הוא רזא דא״ת ב״ש, הכא אתתקן אב עם בן תרוייהו דא על גב דא, בכל אתר דאזלו לא אתפרשו דא מן דא, בראשית תמן א״ת ב״ש, א״ב ש״ת, אשתאר ר׳ י׳ מן בראשית, עליה אתמר וירא ראשית לו, דאיהו ראשית חכמה יראת ה', כגוונא דא בן בגו אבא, וירא ראשית לו, מתמן ירית לו נשמתא ואתקרי ראשית לו כשמיה, ואתקרי אדם כשמיה בתלת אבהן דאינון ש', אתא אדם במשה, ובמשה כליל כלא, ובגין דא ש׳ מן משה שקיל ש׳ לתלת אבהן, מ״ה דיליה כגוונא דאדם קדמאה, מרכבתא שלימתא הות במשה בלחודוי, כמה דהוה בתלת אבהן, ואדם עלאה הוה במשה, תלת ענפין דש׳ אריה שור נשר, מ״ה ודמות פניהם פני אדם, ואתמר ביה משה משה תרין זמנין לקיימא ביה מ״ה ש״היה ה״וא שיהיה ואשר להיות כבר היה דא אדם הראשון, אשתטחו כלהו קמיה ואמרו זכאה חולקנא לאערענא בך למנדע רזין עלאין טמירין דעתיק יומין. אמר רבי אלעזר אשתמודע מהכא דמשה מאתווי משמע דאיהו הבל ואיהו שת ואיהו משה ואתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא ובכל צדיק וצדיק, ואיהו אזיל בתלת תלת, ובכל תלת דאיהו רכיב אתמר בהון לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, מהכא אשתמודע דאיהו לא אשתכח אלא באתר דאית ביה אורייתא, ובגין דא זכרו תורת משה עבדי.
אמר ליה רבי יהודה אתפשטותא דיליה בבני נשא אית ליה שעורא, אמר ליה אין, עד שתין רבוא, ורזא דמלה דור הולך ודור בא, ואוקמוהו קדמאין דלית דור פחות מששים רבוא, ובגין דא אתמר ביה אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד, ומנו דא משה דאיהו שקול כששים רבוא מישראל, אמר ליה רבי שמעון בריך ברי לעתיק יומין.
ויהי מקץ ימים ויבא קין מאי מקץ ימים אלא מההוא דעתיד לאתמר ביה קץ כל בשר בא לפני, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה, ועוד מקץ ימים ולא אמר מראש ימים, אלא משיורין דיליה ולא משפירו, כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל, בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל, לא בעי למיהב ליה מדי בתר דאכיל שפירו דכלא, כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מניה, אמר ליה קודשא בריך הוא לכלבא תרמון ליה, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה, אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא הדא הוא דכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן לא קריב לגביה שיורין, ובגין דא וישע ה׳ אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וייאמר ה׳ לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, הלא אם תטיב שאת, אמר ליה אם אנת תטיב עובדך שאת יסתלק קרבנך, ואם לא תטיב עובדך לפתח חטאת רבץ דיתפרע מינך, אתמר הכא רובץ ובאתר אחרא כתיב נג)כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו כו׳ נד) לא תראה את חמור אחיך דא קין דאיהו רביץ מכובד עונוי, ואי לא בעי לאהדרא בתיובתא, וחדלת מעזוב לו דלא עביד עובדוי דאחוך, ואי הדר בתיובתא עזוב תעזוב עמו, מה עבד הבל, קם עליה ואפליה לארעא ולבתר קם קין וקטליה דכן כתיב ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו, ובגין דא אמר בן סירא טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך.
ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך, אמר רבי שמעון וכי לא הוה ידע קודשא בריך הוא אי הבל דהוה שאיל אי הבל אחיך, וכי איהו לא הוה ידע דקודשא בריך הוא לית מלה דיתכסי מניה אפילו מחשבה דלבא כל שכן מלה דעלמא, דאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, אלא ווי לון לטפשין אטימין דלבא ועיינין לון ולא מסתכלין אלא בתבן למיכל מניה כבעירן, דחכימין דידעין בחטה דאורייתא דאיהי שנים ועשרים אתוון כחושבן חט״ה, אלין זרקין תבנא מדאורייתא ואכלין חטה דאורייתא מלגו, תו אחזי לכון רזין טמירין בהאי קרא בזמנא דקטל קין להבל, סליק א״י מן אדנ״י ואשתאר ד״ן, א׳ איהו אנכי אימא עלאה, י׳ יהו״ה דיודי״ן אבא. דסליקו למתבע דינא על בנייהו דאיהו הבל ובגין דא אמר קודשא בריך הוא אי הבל אחיך.
בההוא זמנא אמר איהו לא ידעתי השומר אחי אנכי, חמא קודשא בריך הוא דלא אדכיר י׳, אלא א׳ דאיהו אנכי, אמר ליה קול דמי אחיך צועקים אלי, דם אחיך מבעי ליה, מאי דמי, אלא דא דם י', ועוד דמי איהו ד״ן כחושבן דאשתאר מן אדנ״י, וכלא קשוט, דתלת שמהן כלילן בההוא שמא, אבא ואימא וברתא, דאינון יהו״ה אהי״ה אדנ״י, בגין דהבל הוה דיוקנא דאדם דלעילא דאיהו עמודא דאמצעיתא ואיהו קול דאתמר ביה קול דמי אחיך, ואית רזא אחרא, קול דמי, קול דם מבעי ליה, אלא תרגם אונקלוס קל דם זרעין דעתידין למיפק מן אחוך, ואינון שתין רבוא.
בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עלאה הוה תליא, הרהר בתיובתא ואמר גדול עוני מנשוא, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וכו', הכא אתרמיז גלגולא דרשיעיא דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו כו', ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא קדמאה, והייתי נע דא גלגולא תניינא, ונד דא גלגולא תליתאה, דא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל, אם תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר, ואם לא, כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו, לא אהדר ליה בגופא אחרא, אלא יד ליד לא ינקה רע והכי אזיל נע ונד עד שתין רבוא, ולכל חד כפום חיליה, דההוא דקטיל הכי נטיל קודשא בריך הוא נוקמא מניה (ע״כ מספר אחר).

תרגום

רב) ועוד אז הוחל וכו׳. לשון תפלה, כמו שאתה אומר אז תקרא ויי׳ יענה. זו היא שמירה טובה. שאף על פי שהבל הרג אותו קין, שממנו היה יוצא מי שיעמיד אותו. זה הוא שכתוב אז ישיר משה, רועה יעמיד רועה. ואחר כך אז אהפך אל עמים בשפה ברורה לקרא כלם בשם יי׳. אבל כאשר עמלק שהם בכורי מצרים ערב רב מעורבים בישראל, עליהם נאמר תמחה את זכר עמלק, שלא נשאר מהם שריד, שאלו הם ערבוביה מכל אומות ואפילו מקין. ומיד שימחו מהעולם אז הוחל לקרא בשם יי׳.
​בראשית אין ראשית אלא נשמה. אמר לו מכאן ניכר שבזה אות הברית מילה חטא אדם וכל דורות שבאו אחריו, וזה הוא שאמר הפסוק פקד עון אבת על בנים מפני שמעשה אבותיהם בידיהם. אמר לו נמצא ששת הוא גלגול אדם והבל שנאמר בו בשגם הוא בשר בשגם זה הבל. וסוד הדבר אז הוחל לקרא בשם יהו"ה, ואדעך בשם. אז, אותו שנאמר בו אז ישיר משה. בשם יי׳, ואדעך בשם. בשני שמות מה שמו ומה שם בנו, ונאמר בו הוחל שמשם הושתת העולם.
בינתים הרי רבי שמעון ורבי יצחק ורבי יודאי ורבי יהודה ושאר החברים, פגשו ברבי אלעזר וחבריו שהיו עמו, אמר להם, במה אתם עוסקים. אמרו לו, בסוד גלגול אדם והבל. אמר, ודאי בסוד עליון שהיינו מתעסקים, הייתם אתם מתעסקים.
פתח כמקודם ואמר, יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו׳. זה אדם והבל. במחשבה ובמעשה חטאו. כמו שהעמדנו למעלה. ומה הוא מחשבה ומעשה. אבא ואימא חכמה ובינה עליהם נאמר כלם בחכמה עשית הרי עשיה מפני ששם כח מה. זו חכמה שנחלקה לשני צדדים. מ״ה הוא אדם מחשבה חשב מ״ה. מ״ה אדם. תמצא שהוא אדם מחשבה. בינה, שם י״ה אבא ואמא ובן בתוכם עמוד שסומך אותם. אותו שנאמר בו בשגם הוא בשר. בשגם זה הבל. שהוא משה. משם היה. וכך העמידוהו קדמונים בשגם זה משה. הבל נקרא על שם ב׳ מן בראשית, ל׳ לעיני כל ישראל, ה׳ חמשה חומשי תורה שעתיד להנתן על ידיו. וזה הוא הב״ל. שנאמר בו כי על כל מוצא פי יי׳ יחיה האדם.
ויש הבל של סטרא אחרא שנאמר בו הבל המה מעשה תעתעים, וזה הוא הבל של נבלות הפה ודברים בטלים שאין בהם תועלת כלל. ומפני זה יש הבל כו׳ אשר מגיע אלהם כמעשה הרשעים ויש (הבל אשר מגיע) [הרשעים שמגיע] אלהם כמעשה הצדיקים. מהם הרשעים, זה סמא״ל ונחש. ש של משה היא שלושה ענפי שורש האילן וזה ש מן שת. מ״ה מן משה זה אדם, שהוא בדיוקן האדם שלמעלה. וזה הוא מה שמו ומה שם בנו, וזה מ״ה, (ה׳) תורת יי׳ תמימה, ה׳ חמשה חומשי תורה שניתנו לו בארבעים ימים וארבעים לילות שלחם לא אכל ומים לא שתה.
ומפני שעקר ש שהיא שורש האילן ממקומה ונעשתה שלש ענפים שהם שלש זינין כמו זה ש. שזרע שהוא יורה כחץ, נעשה ז׳. ששלש טיפות התפשטו ונעשו שרביטים. ומפני שעקר אותם ממקומם, ומה שהיה שורש אחד עיקר אחד, נחלקו לשלש. כך הוא נזרק בשלשה גלגולים. אחד בנח, ושנים בשם ויפת. ומפני שכאשר בא נח לא ביקש רחמים על אלו אנשי המבול התבייש אחר כך ואמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. ושם לא לחנם היה קובע מדרשות. ויפת נאמר בו יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם. באלו שלשה היה צריך להשתרש בשרשיו. ראה שלא הצליח, עקר אותו משם ונטע אותו אחר כך יחיד.
אבל אדם ניטע בשלשה אבות ונצרף והתלבן בהם והשתרש בשרשיו והצליח. מיד בא משה שהוא בנו של אדם ונתן הקדוש ברוך הוא תורה על ידו להשקות האילן להתגדל בשרשיו וענפיו, באותו זמן נתקן האילן שעקר. החטא שחטא בעץ, כאן תיקן הכל. לאחר שנאסף משה מהעולם, נאמר בו וזרח השמש ובא השמש, ונאמר בו הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח, שלש פעמים סובב כנגד שלשה גלגולים שרוחו סובב שם. מיד שמצא שם לשרות, מה כתוב ועל סביבותיו שב הרוח.
אמר לו רבי אלעזר, ניכר כאן סוד עליון. מרוח הקודש שלמעלה שהוא בן י״ה. שסובב לימין ושמאל ועמוד האמצעי, ואחר כך לשלשה תחתונים שהם צדיק ושני עמודי אמת. וכך אדם עליון אף כך בששה צדדים. וזה סוד בראשית. ברא ששה למעלה. ברא ששה למטה.
י׳ שפרחה מן שת היא י׳ של יעקב. שפרחה י׳ ממנו ונשאר עקב. וזה הוא הסוד של הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. ומפני זה כאשר פרחה י׳ מן שת מה כתוב בו כי שת לי אלקים זרע אחר. אחר גרם שנאבדה י׳ שהיא זרע מן שת. והסוד של שת כל שתה תחת רגליו, כל ודאי שהוא זרע אות ברית קדש. באותו זמן בא משה בשני לוחות שהם ב׳ מן בראשית וכיסה על שת ונעשה בשת. ובאיזה מקום כסתה ב׳ על שת, בזמן שאמר ויסתר משה פניו. ואות י׳ היא תמונת יי׳. בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט, ותמונת יי׳ יביט. ונשלם שת.
וזהו בראשית, ברא נשלם בשית. שת סיום האלף בית. אב ראש האלף בית. וזה הוא סוד א״ת ב״ש. כאן נתקן אב עם בן שניהם זה על גבי זה בכל מקום שהלכו לא פרשו זה מן זה. בראשית שם א״ת ב״ש. א״ב ש״ת. נשאר ר׳ י׳ מן בראשית. עליו נאמר וירא ראשית לו. שהוא ראשית חכמה יראת יי׳. כמו כן בן בתוך אבא. וירא ראשית לו. משם ירש לו נשמה ונקרא ראשית לו כשמו. ונקרא אדם כשמו בשלשה אבות שהם ש. בא אדם במשה. ובמשה נכלל הכל. ומפני זה ש מן משה שקולה ש׳ לשלשה אבות. מ״ה שלו כמו אדם הראשון. המרכבה השלימה היתה במשה בלבדו, כמו שהיה בשלשה אבות. ואדם עליון היה במשה. שלשה ענפי הש, אריה שור נשר. מ״ה ודמות פניהם פני אדם. ונאמר בו משה משה שתי פעמים לקיים בו מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, ואשר להיות כבר היה, זה אדם הראשון. השתטחו כולם לפניו ואמרו זכאי חלקינו שפגשנו בך לדעת סודות עליונים גנוזים של עתיק ימים.
אמר רבי אלעזר, ניכר מכאן שמשה מאותיותיו נלמד שהוא הבל והוא שת והוא משה. והתפשטותו של משה בכל דור ודור ובכל צדיק וצדיק. והוא הולך בשלושה שלושה. ובכל שלושה שהוא רוכב, נאמר בהם לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך. מכאן ניכר שהוא לא נמצא אלא במקום שיש בו תורה. ומפני זה זכרו תורת משה עבדי.
אמר לו רבי יהודה, התפשטות שלו בבני אדם יש לה שעור. אמר לו, כן. עד ששים רבוא. וסוד הדבר דור הולך ודור בא. והעמידוהו קדמונים שאין דור פחות מששים רבוא. ומפני זה נאמר בו אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד. ומיהו, זה משה שהוא שקול כששים רבוא מישראל. אמר לו רבי שמעון, ברוך בני לעתיק ימים.
ויהי מקץ ימים ויבא קין, מהו מקץ ימים, אלא מאותו שעתיד להאמר בו קץ כל בשר בא לפני. ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ועוד מקץ ימים ולא אמר מראש ימים. אלא משירים שלו ולא מיפה. כבן אדם שבא עני לשערו, ובזמן שהוא תאב לאכול, כדי שלא לתת לו מיופי המאכל, לא רוצה לתת לו כלום. אחר שאכל יופי של הכל, אסף זה שהוא בסוף ונתן לעני הזה שהתיאש ממנו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לכלב תשליכו אותו. ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה. אבל הבל לא הקריב אלא מיופי הכל זה הוא שכתוב והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלביהן, לא הקריב אצלו שירים. ומפני זה וישע יי׳ אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ויאמר יי׳ (לקין) [אל קין] למה חרה לך ולמה נפלו פניך. הלוא אם תיטיב שאת. אמר לו אם אתה תיטיב מעשיך. שאת, יעלה קרבנך (נ״א קרבנך עולה ומתקבל ממך, או שאתה מסתלק עונך)(ס״א יסתלק עונך). ואם לא תיטיב מעשיך לפתח חטאת רבץ שיפרע ממך. נאמר כאן רבץ ובמקום אחר כתוב כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו כו'. לא תראה את חמור אחיך זה קין שהוא רובץ מכובד עונותיו. ואם לא רוצה לחזור בתשובה, וחדלת מעזב לו, שלא עושה מעשי אחיך. ואם חוזר בתשובה, עזב תעזב עמו. מה עשה הבל, קם עליו והפילו לארץ ואחר כך קם קין והרגו, שכן כתוב ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. ומפני זה אמר בן סירא טוב לרע אל תעשה ורע לא מגיע לך.
ויאמר יי׳ אל קין אי הבל אחיך. אמר רבי שמעון, וכי לא היה יודע הקדוש ברוך הוא אי הבל שהיה שואל אי הבל אחיך וכי הוא לא היה יודע שהקב״ה אין דבר שיתכסה ממנו אפילו מחשבת הלב כל שכן דבר העולם, שאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי. אלא אוי להם לטפשים אטומי הלב, ועינים להם ולא מסתכלים אלא בתבן לאכול ממנו כבהמות. שחכמים שיודעים בחטה של התורה שהיא שתים ועשרים אותיות כחשבון חט״ה, אלו זורקים התבן מהתורה ואוכלים חטת התורה מבפנים. בואו אראה לכם סודות גנוזים בזה הפסוק, בזמן שהרג קין את הבל, עלה א״י מן אדנ״י ונשאר ד״ן. א׳ הוא אנכי אימא עליונה. י׳ יהו״ה, של יודי״ן אבא. שעלו לתבוע דין על בנם שהוא הבל. ומפני זה אמר הקדוש ברוך הוא אי הבל אחיך.
באותו זמן אמר הוא לא ידעתי השמר אחי אנכי. ראה הקדוש ברוך הוא שלא הזכיר י׳. אלא א׳ שהוא אנכי. אמר לו, קול דמי אחיך צועקים אלי. דם אחיך היה צריך לו. מהו דמי, אלא זה דם י׳. ועוד דמי הוא ד״ן כחשבון שנשאר מן אדנ״י. והכל אמת. ששלשה שמות כלולים באותו שם. אבא ואימא ובת. שהם יהו״ה אהי״ה אדנ״י. מפני שהבל היה דיוקן של אדם (נ״א של אח) שלמעלה שהוא עמוד האמצעי והוא קול שנאמר בו קול דמי אחיך. ויש סוד אחר. קול דמי, קול דם היה צריך לו. אלא תרגם אנקלוס קול דם זרע שעתיד לצאת מן אחיך. והם ששים רבוא.
באותו זמן שראה שחטא זה במקום עליון היה תלוי. הרהר בתשובה ואמר גדול עוני מנשוא, הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ כו'. כאן נרמז גלגול הרשעים שנאמר בהם ובכן ראיתי רשעים קברים ובאו כו'. וזה הוא הן גרשת אותי היום זה גלגול ראשון, והייתי נע זה גלגול שני, ונד זה גלגול שלישי. זה הוא סוד על שלשה פשעי ישראל. אם שב בתשובה בשלשה גלגולים, טוב. ואם לא, כתוב בו ועל ארבעה לא אשיבנו. לא אחזיר אותו בגוף אחר. אלא יד ליד לא ינקה רע, וכך הולך נע ונד עד ששים רבוא. ולכל אחד כפי כחו (ס״א חטאו) של אותו שהרג, כך נוטל הקדוש ברוך הוא נקמה ממנו. ע״כ בספר אחר)