זהר

קצט) ותלד עדה את יבל, בתר דקטיל ליה בעניותא, ושלטין עליה עדה וצלה, יבל, כגוונא דשמיא וארעא דאתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, ויבל איהו אבי יושב אהל ומקנה, דכניש ממונא, ולבתר אתמר ביה לא יועיל הון, והא אתמר דשליט עליה עניותא דאיהו מות, ולית עניותא קמי קודשא בריך הוא כעניותא דאורייתא, ולית מות כאינון דעברין על פתגמי אורייתא דאתקריאו מתים, ובגין דא אמר קרא שובו וחיו, ואחי יבל היה אבי כל תופש כנור ועגב, המנגנין בכל מיני נגונין, ובר נש דחדי בהו ואשתדל בהבלי עלמא, עליה אמר קהלת שמח בחור בילדותך וכו', ולבתר מה אמר ליה ודע כי על כל אלה יביאך האלהי״ם במשפט, דעלייהו אמרו מארי מתניתין, זמרא בביתא חרבא בביתא, אלא ושמחתם לפני יהו״ה אלהיכ״ם, כגוונא דדוד דאתמר ביה והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהו״ה.

תרגום

קצט) ותלד עדה את יבל וכו׳. אחר שהורג אותו בעניות, ושולטים עליו עדה וצלה. יבל, כמו שמים וארץ שנאמר בהם כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. ויבל הוא אבי ישב אהל ומקנה, שאוסף ממון, ואחר כך נאמר בו לא יועיל הון. והרי נאמר ששולטת עליו עניות שהיא מות. ואין עניות לפני הקדוש ברוך הוא כעניות התורה. ואין מות כאלו שעוברים על דברי תורה שנקראים מתים. ומפני זה אמר הפסוק (שובו) [והשיבו] וחיו. ואחי יבל היה אבי כל תופש כנור ועוגב המנגנים בכל מיני נגונים, ובן אדם ששמח בהם ומתעסק בהבלי העולם, עליו אמר קהלת שמח בחור בילדותך וכו', ואחר כך מה אמר לו ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט, שעליהם אמרו בעלי המשנה, זמרה בבית חורבן בבית. אלא ושמחתם לפני יי׳ אלהיכם. כמו (דוד) שנאמר (בו) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יי׳.