זהר

קפד) קם רבי שמעון ואמר, ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ווי לעלמא דאית לון עיינין ולא חזאן, אודנין ולא שמעין ברזין דאורייתא, ואזלין בתר בצעין דהאי עלמא, תא חזי קין איהו יצר הרע, הבל יצר הטוב, הבל איהו הלב, ואינון תרי בתי לבא, הדא הוא דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו דא הבל, דאתמר ביה ותוסף ללדת את אחיו את הבל, איהו תוספת רוח הקדש, קין איהו רוח הטומאה דאיהו גרע ולא אוסיף, קין גופא, קן לתרוייהו, ובגינה אתמר אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה, ודאי קין איהו לבא, דאיהו קליפה דאגוזא, לאו ההוא דלעילא דאיהו איבא דאילנא דחיי, ובגין דהאי קין אית ביה טב וביש, אתמר ביה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, עד דאתעבר ההוא קליפה מניה דאגוזא, איבא אתקרי מיתה וחיי אור וחשך, הבל טב והבל ביש, הבל דאורייתא דאיהו להב, עלה אתמר קול יהו״ה חצב להבות אש, ודא ה׳ דמשה, מ׳ משה, ש׳ שת, דאתמר ביה כי מן המים משיתיהו, ש׳ שם, ולאו למגנא הוה שם קובע מדרשות באורייתא, והוה שת סיומא דאלפא ביתא, שת בגין כל שתה תחת רגליו.

תרגום

קפד) קם רבי שמעון ואמר וכו׳. ותסף ללדת את אחיו את הבל. אוי לעולם שיש להם עינים ולא רואים, אזנים ולא שומעים בסודות התורה, והולכים אחר בצע זה העולם. בא ראה, קין הוא יצר הרע, הבל יצר הטוב, הבל הוא הלב. והם שני בתי הלב. זה הוא שכתוב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. לב חכם לימינו זה הבל, שנאמר בו ותסף ללדת את אחיו את הבל, הוא תוספת רוח הקודש. קין הוא רוח הטומאה שהוא גורע ולא מוסיף. קין, הגוף, קן לשניהם. ובגללו נאמר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. ודאי קין הוא הלב, שהוא קליפת האגוז. לא אותו שלמעלה שהוא פרי עץ החיים. ומפני שזה קין יש בו טוב ורע, נאמר בו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. עד שנעברת אותה קליפה מן האגוז, פרי נקרא, מיתה וחיים, אור וחושך, הבל טוב והבל רע. הבל התורה שהיא להב, עליה נאמר קול יי׳ חצב להבות אש. וזה ה׳ של משה, מ׳ משה, ש׳ שת, שנאמר בו כי מן המים משיתהו, ש׳ שם, ולא לחינם היה שם קובע מדרשות בתורה. והיה שת סיום האלף בית, שת בגלל כל שתה תחת רגליו.