זהר

קפב) ובגין דא ותוסף ללדת את אחיו את הבל, מאי ותוסף אלא רזא דמלה ולא יסף עוד לדעתה, בגין ההוא זוהמא דנפיק מניה, וחמא אתפשטותיה בכל דרא, כיון דחמא להבל דאתפשטותיה בכל דרא לטב, אמר ותוסף ללדת, אוסיפת איהי כמה קרבנין וכמה תחנונין וכמה בכיין בגיניה, כיון דאיהו הוה עתיד לדכאה זוהמא דיליה מעלמא, והא קהלת אמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, הכא אתגלי צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אית הבל, ואית הבל ועלייהו אתמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, בשגם זה הבל, והא אוקמוהו בשגם זה משה, משה זה שת, ואיהו שם, ואיהו הבל, והן כל אלה יפעל א״ל פעמים שלש עם גבר.

תרגום

קפב) ובגין דא ותוסף ללדת וכו׳. ומפני זה ותסף ללדת את אחיו את הבל. מהו ותסף. אלא סוד הדבר ולא יסף עוד לדעתה, מפני אותה זוהמה שיוצאת ממנו, וראה התפשטותו בכל דור. כיון שראה את הבל שהתפשטותו בכל דור לטוב, אמר ותסף ללדת. הוסיפה היא כמה קרבנות וכמה תחנונים וכמה בכיות בשבילו, כיון שהוא היה עתיד לטהר הזוהמה שלו מהעולם. והרי קהלת אמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים. כאן מתגלה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. יש הבל ויש הבל. ועליהם נאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. בשגם זה הבל, והרי העמידוהו בשגם זה משה. משה זה שת, והוא שם, והוא הבל, והן כל אלה יפעל א״ל פעמים שלש עם גבר.