זהר

קעא) ואינון דבריאה אינון לבושין לאינון דאצילות, והאי איהו אור לבוש עליון, ואינון עשר מתלבשין בעשר, ואלין דאצילות אמרו לאינון דבריאה דמתלבשין בהון, נעשה אדם בצלמנו כדמותינו, כל ספירה יהיב ביה חולקיה מלגאו ומלבר, ואם חסר חד מעשר ספירן דלא הוה יהיב ביה חולקיה לא הוה אשתלים בניינא דאדם, ובזמנא דחב אדם כל ספירה וספירה נטיל חולקיה מניה ואשתאר אין, ורזא דמלה ומותר האדם מן הבהמה אין, ובגין דא אמרו מארי מתניתין ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, אדם דהוה לן ביקר דלעילא ולא נטיר ליה, נמשל כבהמות דמות דיליה, דאינון חיות הקדש, אבל עלת העלות כד ברא ליה כמה דאת אמר ויברא אלהי״ם את האדם בצלמו, איהו נטיל כלא מיניה, ויהיב ביה בלא שותפו דאחרא, דאבא ואימא עבדו ליה בציורייהו בתרין ציורין, הדא הוא דכתיב וייצר יהו״ה אלהי״ם וייצר בתרין ציורין, ציורא דאבא דאיהו יהו״ה, וציורא דאלהי״ם דאיהי אימא, ח־א איהו וייצר יהו״ה אלהי״ם, ולבתר עבד ליה מאנא הדא הוא דכתיב עפר מן האדמה, מן האדמה לא כתיב, אלא עפר מן האדמה, ודא שכינתא תתאה דאתמר בה ואדם על עפר ישוב דאיהי גלגולא דיליה.

תרגום

קעא) ואינון דבריאה וכו׳. ואלו של בריאה הם לבושים לאלו של אצילות. וזה הוא אור לבוש עליון. והן עשר מתלבשות בעשר. ואלו של אצילות אמרו לאלו של בריאה שמתלבשות בהם, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כל ספירה נתנה בו חלקה מבפנים ומבחוץ. ואם חסר אחת מעשר ספירות שלא היתה נותנת בו חלקה לא היה נשלם בנין האדם. ובזמן שחוטא אדם, כל ספירה וספירה נוטלת חלקה ממנו ונשאר אין. וסוד הדבר ומותר האדם מן הבהמה אין. ומפני זה אמרו בעלי המשנה ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו, אדם שהיה לן בכבוד שלמעלה ולא שמר אותו, נמשל כבהמות דמות שלו, שהן חיות הקודש, אבל עלת העלות כאשר ברא אותו כמו שאתה אומר (נ״א זה הוא שכתוב) ויברא אלקים את האדם בצלמו, הוא נטל הכל ממנו, ונתן בו בלי שותפות של אחר. שאבא ואימא עשו אותו בציוריהם בשני ציורים, זה הוא שכתוב וייצר יי׳ אלקים, וייצר בשני ציורים. ציור של אבא שהוא יהו״ה, וציור של אלהי"ם שהיא אימא. וזה הוא וייצר יי׳ אלקים. ואחר כך עשה אותו כלי, זה הוא שכתוב עפר מן האדמה. מן האדמה לא כתוב, אלא עפר מן האדמה. וזה שכינה תחתונה שנאמר בה ואדם על עפר ישוב, שהיא הגלגול שלו.