זהר

קסו) ובגין דא ברי, א״י הבל אחיך, אי יכלינן למימר א׳ י׳ מן אהי״ה אימא עלאה, ואשתארו ה׳ ה׳, ואתמר עלייהו ותלכנה שתיהן, הכא חאב הבל אדם, חב בי״ו מן יהו״ה ואסתלק י״ו ואתעביד ו' י', אמר רבי אלעזר והא י׳ ו', אינון, י׳ לעילא ו' לתתא, מאי ו' י', אמר ברי הכי איהו ודאי, דחובה דא איהו לעילא באת א דאסתלקת במחשבה דאיהי י׳ עלאה דתמן עלת העלות, ואשתאר ו' י׳ כגוונא דא א, ועל י׳ עלאה אתמר כי ידע שמי, שם י׳, יקראני ואענהו, זכאה איהו מאן דנחית ליה במחשבתיה לאתריה, דהאי מחשבה עלה אתמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים.

תרגום

קסו) ובגין דא ברי וכו׳. ומפני זה, בני. א״י הבל אחיך. אם יכולים אנו לומר א׳ י׳ מן אהי״ה אימא עליונה. ונשארו ה׳ ה׳. ונאמר עליהן ותלכנה שתיהם. כאן חטא הבל אדם חטא בי״ו מן יהו״ה והסתלק י״ו ונעשה ו' י׳. אמר רבי אלעזר, והרי י׳ ו' הן, י׳ למעלה ו' למטה. מהו ו' י׳. אמר, בני, כך הוא ודאי. שחטא זה הוא למעלה באות א שעלתה במחשבה שהיא י׳ עליונה ששם עלת העלות. ונשאר ו' י׳ כמו זה א. ועל י׳ עליונה נאמר כי ידע שמי, שם י׳. יקראני ואענהו. זכאי הוא מי שמוריד אותו במחשבתו למקומו. שזו המחשבה עליה נאמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים.