זהר

קסג) אזדעזע רבי אלעזר וכלהו חבריא ואזדעזעו סבין מארי דמתיבתא, אמר רבי אלעזר עד כען לא ידענא דחובא דאדם הכי הוה עלאה, דמטא לאתר עלאה דכל עלאין, אמר, אבא, הב לי רשו למשאל אף על גב דלא אתייהיב רשו לכל בר נש למשאל כל שכן למנדע, אמר ליה אימא ברי דהא רעוא אשתכח ורשותא אתייהיב לגלאה כל מה דיכילנא למנדע, אמר ליה, אבא, אשתמודע בגין ההוא חשך דאפסיק בין עלת העלות למחשבה סתימא, דעלת על כל העלות לא אשתתף בשום מחשבה סתימא כל שכן גליא, ולאו בשום אור גניז וטמיר וקדמון וצח ומצוחצח, אמר ודאי הכי הוא דאם אלין נהורין ומחשבין הוו מניה לא הוה יכיל חשך לאפרשא, אבל עלת על כל העלות איהו על כל נהורין, גניזין וסתימין כנשמתא בגופא, ואור קדמון אף על גב דאיהו סתים וגניז ואיהו קדמון לכל ספירן ולכל אתוון ונקודי וטעמי, הכי איהו לגבי עלת על כל העלות, כגופא לגבי נשמתא, דבעלת העלות לית ביה גוון ולא צורה ולא דיוקנא ולא שותפו, ובאתר דעין לא שליט מאן יכיל למעבד דמיון.

תרגום

קסג) אזדעזע רבי אלעזר וכו׳. הזדעזע רבי אלעזר וכל החברים והזדעזעו זקנים בעלי הישיבה. אמר רבי אלעזר, עד עתה לא ידעתי שחטא האדם כך היה עליון, שהגיע למקום עליון של כל עליונים. אמר, אבא, תן לי רשות לשאול אף על פי שלא ניתן רשות לכל בן אדם לשאול כל שכן לדעת. אמר לו, אמור בני, שהרי הרצון נמצא ורשות ניתנה לגלות כל מה שיכלתי לדעת. אמר לו. אבא. ניכר מפני אותו חשך שמפסיק בין עלת העלות למחשבה סתומה, שעלת על כל העלות לא משתתף בשום מחשבה סתומה כל שכן גלויה. ולא בשום אור גנוז וטמון וקדמון וצח ומצוחצח. אמר, ודאי כך הוא שאם אלו אורות ומחשבות היו ממנו לא היה יכול חשך להבדיל. אבל עלת על כל העלות הוא על כל אורות גנוזים וסתומים כנשמה בגוף. ואור קדמון אף על פי שהוא סתום וגנוז והוא קדמון לכל ספירות ולכל אותיות ונקודות וטעמים, כך הוא לגבי עלת על כל העלות, כגוף לגבי הנשמה. שבעלת העלות אין בו גוון ולא צורה ולא דיוקן, ולא שותפות. ובמקום שעין לא שולטת מי יכול לעשות דמיון.