זהר

קסא) אמר רבי שמעון, ברי, בודאי בכלא חאב אדם, במחשבה דאיהי לבושא, ובמחשבה דאיהי מלגאו, ובגין דא אמר למשה בזמנא דאמר הראני נא את כבדך, אמר, כי לא יראני האדם וחי, דאם זכה שיראני, וחי לעולם, ובגין דא אמר ליה לא תוכל לראות את פני, ולאו אינון פנים הכא אלא פנים דלא נראין, באתר דאשתמודע עלת העלות, ובאתר דאתגלייא, וחובא דאדם גרים דלא יכיל משה לאסתכלא ביה, כל שכן אחרא, דעלת העלות אסתלק ממחשבה דחאב בה אדם, ובגין דא עין לא תשורהו, ומחשבה לא תכילהו, לא יכיל לאשגא ליה, דאיהו חי החיים, ובאתר דאיהו שריא לית מיתה תמן, ומחשבה דאסתלק מניה, בודאי איהו חכמה לבושא לחכמה סתימאה, בודאי בה חאב אדם, ובגין דא אתמר ביה ואירא כי עירום אנכי ואחבא.

תרגום

קסא) אמר רבי שמעון וכו׳. בני. בודאי בכל חטא אדם. במחשבה שהיא לבוש, ובמחשבה שהיא מבפנים. ומפני זה אמר למשה בזמן שאמר הראני נא את כבדך, אמר כי לא יראני האדם וחי. שאם זכה שיראני, וחי לעולם. ומפני זה אמר לו לא תוכל לראות את פני. ואין הם פנים כאן אלא פנים שלא נראים. במקום שניכר עלת העלות, ובמקום שמתגלה. וחטא האדם גרם שלא יכול משה להסתכל בו, כל שכן אחר. שעילת העלות הסתלק ממחשבה שחטא בה אדם. ומפני זה עין לא תשורהו, ומחשבה לא תכילהו. לא יכול להשיג אותו. שהוא חי החיים. ובמקום שהוא שורה אין מיתה שם. ומחשבה שהסתלקה ממנו, בודאי הוא חכמה לבוש לחכמה סתומה, בודאי בה חטא אדם. ומפני זה נאמר בו ואירא כי עירם אנכי ואחבא.