זהר

קמז) והא קודשא בריך הוא אתמר בהון ורחמיו על כל מעשיו, ואתמר ביה כי לא אחפוץ במות המת, וקביל לון, כל שכן לקרבנא דקין, אלא דהוה רעותיה לביש כמה דאתמר, אבל הבל הוה רעותיה בקרבנא דיליה, לקרבא שכינתא לההוא דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר נקי, במאי, בההוא דקריב מבכורות צאנו ומחלבהן, ובגין דא וישע יהו״ה אל הבל והא אתמר.

תרגום

קמז) והא קוב״ה וכו׳. והרי הקדוש ברוך הוא נאמר בו ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר בו כי לא אחפץ במות המת, ומקבל אותם, כל שכן את קרבן קין. אלא שהיה רצונו לרע כמו שנאמר. אבל הבל היה רצונו בקרבן שלו, לקרב השכינה לאותו שנאמר בו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא, במה, באותו שהקריב מבכורות צאנו ומחלבהן. ומפני זה וישע יי׳ אל הבל והרי נאמר.