זהר

קמו) אמר ליה רבי אלעזר, אם כן דאתכסי ביה בשר ערוה טב איהו, אמר ליה ברי לאו כל עריות שוין, האי לא קריב קרבנא דא אלא לקרבא ערוה דיליה לה׳, דאתמר ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהו״ה, ומאי ערוה דיליה זוהמא בישא ערלה, נוקבא דערלה, ההיא דאתמר בה אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומאי ניהי אימא דערבוביא בישא, איבא דאלנא דטוב ורע, דאתמר בה ותקח מפריו ותתן גם לאישה עמה, ומאי ניהו לילית, מתמן קא אתיין ערב רב דאנון מעורבין בישראל, דאתמר בהון הוי גוי חוטא, דאינון זרע מרעים בנים משחיתים וכו׳, ואמרו צ) אלה אלהי״ך ישראל לעגלא, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

תרגום

קמו) אמר ליה רבי אלעזר וכו׳. אמר לו רבי אלעזר, שמתכסה בו בשר ערוה טוב הוא. אמר לו, בני, לא כל עריות שוות, זה לא הקריב קרבן זה אלא להקריב ערוה שלו לה׳, שנאמר בו איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יי׳. ומהי ערוה שלו, זוהמה רעה ערלה, נקבה של ערלה, אותה שנאמר בה אדם הראשון מושך בערלתו היה, ומה היא אימא של ערבוביה רעה, פרי האילן של טוב ורע, שנאמר בה ותקח מפריו [ותאכל] ותתן גם לאישה עמה. ומה היא, לילית, משם באים ערב רב שהם מעורבים בישראל, שנאמר בהם הוי גוי חטא, שהם זרע מרעים בנים משחיתים וכו׳, ואמרו אלה אלהיך ישראל לעגל. ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה.