זהר

קמד) אמרו ליה חבריא, והא אמר רבי פנחס דאת י׳ איהי ביצחק, אמר ודאי י׳ עלאה איהי מן חכמה, והאי איהי י׳ זעירא, ובגין דא אתמר בה עקב, הדא הוא דכתיב ואתה תשופנו עקב, ודא כף ירך יעקב, דאתמר בה ויגע בכף ירכו, ואתמר ביה והוא צלע על ירכו, ודא י׳ מן אדנ״י, ואיהו י׳ מן הוהי, דבה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט לאתר דחב בדקדמיתא, קדם דייתי בגלגולא, כיון דאתא יעקב תמן, מיד ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית, בת י', מיד אשתלים י׳ בעקב ואתעביד יעקב, ודא איהו דאמר קרא ויבא יעקב שלם, ולבתר אתא משה והפך הוהי מדינא לרחמי ואתחזר יהו״ה, ודא איהו רזא אבן מאסו הבונים, בההוא זמנא אמרו כלהו מאת יהו״ה היתה זאת כו'.

תרגום

קמד) אמרו ליה חבריא וכו׳. אמרו לו החברים, והרי אמר רבי פנחס שאות י׳ היא ביצחק. אמר, ודאי י׳ עליונה היא מן חכמה. וזו היא י׳ קטנה. ומפני זה נאמר בה עקב. זה הוא שכתוב ואתה תשופנו עקב. וזו כף ירך יעקב שנאמר בה ויגע בכף ירכו. ונאמר בו והוא צלע על ירכו. וזו י׳ מן אדנ״י. והיא י׳ מן הוה״י. שבה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט למקום שחטא בתחילה, לפני שיבא בגלגול. כיון שבא יעקב שם, מיד ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית, בת י׳. מיד נשלמה י׳ בעקב ונעשה יעקב, וזה הוא שאמר הפסוק ויבא יעקב שלם, ואחר כך בא משה והפך הוה״י מדין לרחמים ונחזר יהו״ה. וזה הוא סוד אבן מאסו הבונים. באותו זמן אמרו כולם מאת יי׳ היתה זאת כו'.