זהר

קכב) אמר ליה ומאן גרים דאזדריקו תמן, אמר ליה דיוקנא דאבוה דאזדמן לגביה, דהוה דיוקנא דאדם קדמאה, דא גרים דאזדריקו לון, ונעץ ציפרניו בקרקע וברח גרמיה, ולא אזדריקו בההיא זונה, דאי לאו דאתחזיאת ליה דיוקנא דאבוה לא הוו אזדריקו הכי, ודיוקנא דאבוה גרם דההיא טפה וינס ויצא החוצה, ולאו בעבירה, ובשכר וינס, הים ראה וינס, ואי לא, לא הוו נפקין ישראל מן ימא, ואיהו קביל עונשיה באלין עשרה הרוגי מלכות, דהוו עתידין למיפק מיניה עשרה שבטין, ובגין דא הוו עשרה הרוגי מלכות כגוונא דעשרה שבטין דהוו עתידן למיפק מניה, והוו חשבין חבריא דעשרה בני יעקב הוו.

תרגום

קכב) אמר ליה ומאן גרים וכו'. אמר לו, ומי גרם שנזרקו שם. אמר לו, דיוקן אביו שהזדמן אצלו, שהיה דיוקן האדם ראשון. זה גרם שנזרקו להם, ונעץ צפרניו בקרקע והבריח עצמו, ולא נזרקו באותה זונה. שאם לא שנראה לו דיוקן אביו לא היו נזרקים כך, ודיוקן אביו גרם שאותה טיפה וינס ויצא החוצה, ולא בעבירה. ובשכר וינס (נ״א בזו הזונה, שאם היה זורק אותן בזו הזונה, היו ישראל טובעים בים, ולא לחנם העמידוהו קדמונים, בשכר וינס) הים ראה וינס. ואם לא, לא היו יוצאים ישראל מן הים. והוא קיבל עונשו באלו עשרה הרוגי מלכות, שהיו עתידים לצאת ממנו עשרה שבטים, ומפני זה היו עשרה הרוגי מלכות כמו עשרה שבטים שהיו עתידים לצאת ממנו, והיו חושבים החברים שעשרה בני יעקב היו.