זהר

קטו) אמר ליה ודאי ותוסף דא תוספת רוחא דקודשא דאיהו עמודא דאמצעיתא, מתמן אתוסף ליה רוחא דקודשא, תרין אתין לרבות ביה נשמתא ונפשא משכינתא עלאה ותתאה, ומאי הוה תוספת על רוחא דא חכמה מאדם עלאה.
(אמר המגיה לשון זה מצאתי בספר אחר:
רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אזדמן רבי אלעאי עמהון, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר שמעת בהאי קרא אמאי אתמר ביה את את תרי זמני בתר דאמר ותוסף ללדת את אחיו מאי את הבל והא תלת רבויין הכא תרין אתין רבויין ותוסף ללדת רבויא הא תלת רבויין אמר ליה שמענא דתלת רבויין אלין אינון תלת טפין דאזדריקו מאדם קדמאה אמר ליה והא אנא שמענא יט) אלה ת׳ולדות ה׳שמים ו׳הארץ תמן תה״ו אמר ליה ודאי הכי הוא דמתמן הוה קין יסודיה ועקריה קדם דאתא לעלמא אמר ודאי רזא עלאה אתגליא דלא שמענא עד השתא.
אמר ליה אם פן אלין טפין דאתוספו הכא מאי נינהו אמר ודאי על אלין תלת טפין שריין תלת חכמות חד איהו חכמת המחשבה ותניינא חכמת הדבור ותליתאה חכמת המעשה ואינון תלת עלמין סתימין תלת טפין דתליין מן מוחא עלאה סגו״ל קרינן ליה ואית תלת עלמין עלייהו דתליין ממוחא סתימא דעתיקא דעתיקין ואינון סגולת״א תלת עלאין אתרמיזו בי׳ עלאה דאית לה קוצא לעילא וקוצא לתתא וגו באמצעיתא ותלת טפין תניינין דאינון סגו״ל מן י׳ תתאה ורזא דמלה ברא שית תלת מאדם קדמאה ותלת מאדם תתאה ובאלין תלת נקודין אתמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהי״ם ואלין אינון תלת גלגולין דאדם קדמאה דתלת טפין דאזדריקו בתלת אבהן דבהון י'.
יברכך ה׳ יאר ה׳ ישא ה׳ ותלת תניינין בברית ותרי סמכי קשוט דנח שם ויפת מתמן הוו דאתמר ביה נח איש צדיק מסטרא דצדיק חי עלמין שם ויפת מסטרא דתרין סמכי קשוט ורזא דמלה הכא מה שמו ומה שם בנו כי תדע, מה שמו באימא עלאה דתמן חכמה ומה שם בנו באימא תתאה אשתמודעא אבל תלת גלגולין בתלת אבהן ותלת בתלת סמכין דלתתא ואלין שית הוו עתידין למהוי תלת בשת ותלת בהבל אלא דפרח י׳ משת דאיהי נקודה. ע״כ מס״א)

תרגום

קטו) אמר ליה ודאי וכו׳. אמר לו ודאי ותוסף זו תוספת רוח הקודש שהוא עמוד האמצעי משם נוסף לו רוח הקודש. שני את לרבות בו נשמה ונפש משכינה עליונה ותחתונה ומה היתה תוספת על הרוח זו חכמה מאדם עליון.
(אמר המגיה זה הלשון מצאתי בספר אחר: רבי אלעזר ורבי יוסי היו הולכים בדרך, הזדמן רבי אלעאי עמהם. אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, שמעתי בזה הפסוק, מדוע נאמר בו את את שתי פעמים. אחר שאמר ותסף ללדת את אחיו, מהו את הבל. והרי שלשה רבויים כאן, שתי את רבויים ותסף ללדת רבוי. הרי שלשה רבויים. אמר לו, שמעתי ששלשת רבויים אלו, הם שלש טיפות שנזרקו מאדם הראשון (נ״א הראשון שנאמר בהם אלה). אמר לו, והרי אני שמעתי, אלה ת׳ולדות ה׳שמים ו׳הארץ שם תה״ו. אמר לו ודאי כך הוא, שמשם היה קין יסודו ועקרו לפני שבא לעולם. אמר ודאי סוד עליון מתגלה שלא שמעתי עד עכשיו.
אמר לו אם כן אלו טיפות שנוספו כאן מה הן. אמר ודאי על אלו שלש טיפות שורות שלש חכמות. אחת היא חכמת המחשבה ושניה חכמת הדבור ושלשית חכמת המעשה. והן שלשה עולמות סתומים. שלש טיפות שתלויות מן המוח העליון סגו׳׳ל אנו קוראים לו. ויש שלש עליונות עליהן שתלויות מהמח הסתום של עתיק העתיקים, והן סגולתא. שלש עליונות נרמזו בי׳ עליונה שיש לה קוץ למעלה וקוץ למטה וגו באמצע, ושלש טיפות שניות שהם סגול מן י׳ תחתונה. וסוד הדבר בראשית. שלש מאדם ראשון ושלש מאדם תחתון. ובאלו שלש נקודות נאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. ואלו הם שלשה גלגולי האדם הראשון של שלש טיפות שנזרקו בשלשה האבות, שבהן י׳.
יברכך יי׳ יאר יי׳ ישא יי׳. ושלש שניות בברית. ושני עמודי אמת. שנח שם ויפת משם היו שנאמר בו נח איש צדיק, מצד הצדיק חי עולמים. שם ויפת מצד שני עמודי אמת. וסוד הדבר כאן מה שמו ומה שם בנו כי תדע, מה שמו באימא עליונה ששם חכמה. ומה שם בנו באימא תחתונה ניכר. אבל שלשה גלגולים בשלשה האבות ושלשה בשלשה עמודים שלמטה. ואלו ששה היו עתידים להיות שלשה בשת ושלשה בהבל. אלא שפרחה י׳ משת שהיא נקודה כו'.)