זהר

קט) בקדמיתא יהב לון בידא דשליח דאיהו גבריאל, ולא הוה מזונא לסמאל ולמשריין דיליה אלא על ידי שליחא, בגין חובין דישראל אתלבש הוא בהון, וכביכול אתי ליה על ידי דקודשא בריך הוא, להאי אם ישראל אזלין בארח מישר ומקיימין אורייתא ופקודין דיליה, ואם חס ושלום לא מקיימין אורייתא ופקודין דיליה, יהיב עשר כתרין בידוי דסמא״ל, ולא צריך מזונא לא מידא דקודשא בריך הוא, כל שכן משליחא דיליה, ודא לפרעה דאמר לי יאורי ואני עשיתני, בגין דחזא כתרין נוכראין בידא דסמא״ל, דבקדמיתא כד הוו כתרין תתאין בידא דקודשא בריך הוא, מה כתיב בישראל וראו כל עמי הארץ כי שם יהו"ה נקרא עליך, ובזמנא דאינון כתרין נוכראין בידא דסמא״ל, לא דחלין אומין דעלמא מישראל, ועבדין בהו כרעותייהו, עד שעתא דפורקנא דיתקיים בהו ואת רוח הטומאה אעביר וכו', דאלין קליפין גרמין אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין ישראל, ודא איהו רזא כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכ״ם. ועתיד קודשא בריך הוא לאעברא אלין קליפין, ולאתחזאה לישראל במוחא מלגאו, הדא הוא דכתיב ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך, ולא יהיה מחיצה בין קודשא בריך הוא ושכינתיה ובין ישראל.

תרגום

קט) בקדמיתא יהב לון וכו׳. בראשונה נתן אותם ביד השליח שהוא גבריא״ל, ולא היה מזון לסמא״ל ולמחנות שלו אלא על ידי השליח. בגלל חטאי ישראל התלבש הוא בהם, וכביכול באים לו על ידי הקדוש ברוך הוא לזה אם ישראל הולכים בדרך ישרה ומקיימים תורה ומצוות שלו, ואם חס ושלום לא מקיימים תורה ומצוות שלו נותן עשרה כתרים בידי סמא״ל, ולא צריך מזון לא מיד הקדוש ברוך הוא, כל שכן מהשליח שלו. וזה לפרעה שאמר לי יארי ואני עשיתני, מפני שראה כתרים זרים ביד סמא״ל. שבתחילה כאשר היו כתרים תחתונים ביד הקדוש ברוך הוא, מה כתוב בישראל וראו כל עמי הארץ כי שם יי׳ נקרא עליך. ובזמן שאותם כתרים זרים ביד סמא״ל, לא יראים אומות העולם מישראל, ועושים בהם כרצונם, עד שעת הגאולה שיתקיים בהם ואת רוח הטמאה אעביר וכו׳. שאלו קליפות גורמות הבדלה בין הקדוש ברוך הוא ובין ישראל, וזה הוא סוד כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם. ועתיד הקדוש ברוך הוא להעביר אלו הקליפות, ולהיראות לישראל במוח מבפנים, זה הוא שכתוב ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך ראות את מוריך. ולא תהיה מחיצה בין הקדוש ברוך הוא ושכינתו ובין ישראל.