זהר

קו) ואית דפיקו מאילנא דאיהו ביש, לית ביה טב כלל, דמניה נפיק רוח סערה, דאסעיר ביה גופיה דבר נש, ואתמר ביה רוח חזק מפרק הרים, דאינון גרמין דגופא, ומשבר סלעים, דאינון צלעות דגופא דאינון כגוונא דסלעים, והאי איהו נפיק בזדון ולית ליה משקל ושעור, וביה והאניה דאיהו גופא חשבה להשבר, והאי דפיקו סליק ונחית בגלי ימא, דאינון עשר כתרין תתאין, כגוונא דאיהי מלכות קדישא הכי איהו מלכות חייבא, כגוונא דמילה הכי איהי ערלה, דתמן סמא״ל ערל, ובת זוגיה ערלה, נחש ואשת זנונים.

תרגום

קו) ואית דפיקו וכו׳. ויש דופק מעץ שהוא רע, אין בו טוב כלל. שממנו יוצא רוח סערה, שמסעיר בו גוף האדם, ונאמר בו רוח חזק מפרק הרים, שהם עצמות הגוף, ומשבר סלעים, שהם צלעות הגוף שהן כמו סלעים. וזה הוא יוצא בזדון ואין לו משקל ושעור. ובו והאניה שהיא הגוף חשבה להשבר. וזה הדופק עולה ויורד בגלי הים, שהם עשרה כתרים תחתונים. כמו שהיא מלכות קדושה כך היא מלכות רשע. כמו המילה כך היא ערלה, ששם סמא״ל ערל. ובת זוגו ערלה. נחש ואשת זנונים.