זהר

ק) שכינתא עלה אתמר אשר שמתי חול גבול לים, ואיהו תחומא דכלהו, כגוונא דתחום שבת, וכד רצין גלין בארבע רוחין, מיד דחזיין שכינתא דאיהו חול לב, דאיהי חול דאסחר לימא, אתמר בהון ושוב, חזראן לאתרייהו, ואלין ארבע רוחין כד נפקי מן לבא, תנועה דלהון איהו לארבע סטרין דספינה, תרין בתרין כנפי ריאה, ותרין בתרי בתי לבא, ותנועה דדפיקו דרוחא עביד תנועתיה, ודפיק בנקודה אחת או תרין או תלת ואתחזר לאתריה, ובנקודין דדפיק אשתמודע דפיקו, לזמנין דפיק זמנא חדא ואתחזר לאתריה, ודפיקו דא אשתמודע בנקודין דאורייתא, בההוא זמנא דדפיק בנקודה חדא לתתא איהי חיר״ק, ואם היא לעילא איהי חל״ם, כד איהי באמצעיתא איהו שור״ק, אם היא לעילא אחזי דאתגבר אשא דאיהו חם ויבש ואיהו קל, דעליה אתמר זאת תורת העולה, ואם הוא דפיק נקודה לתתא איהו חר״ק, ונחית במיא דאיהו קר ולח ואיהו כבד, ואי דפיק נקודה באמצעיתא שר״ק דנשיב ברוחא על מיא, ואחיד בתרוייהו ואיהו חם ולח.

תרגום

ק) שכינתא עלה אתמר וכו׳. השכינה עליה נאמר אשר שמתי חול גבול לים. והוא תחום כולם, כמו תחום שבת. וכאשר רצים גלים בארבע רוחות. מיד שרואים השכינה שהיא חול לב (נ״א לים), שהיא חול שסובב את הים. נאמר בהם ושוב, חוזרים למקומם. ואלו ארבע רוחות כאשר יוצאים מן הלב, תנועה שלהם היא לארבעה צדדי הספינה. שנים בשני כנפי ריאה, ושנים בשני בתי הלב. ותנועה של דופק הרוח עושה תנועתו, ודופק בנקודה אחת או שתים או שלש ונחזר למקומו. ובנקודות שדופק ניכר דופק. לפעמים דופק פעם אחת וחוזר למקומו. ודופק זה ניכר בנקודות התורה. באותו זמן שדופק בנקודה אחת למטה היא חיר״ק. ואם היא למעלה היא חל״ם. כאשר היא באמצע היא שור״ק. אם היא למעלה מראה שמתגברת אש שהיא חמה ויבשה והיא קלה, שעליה נאמר זאת תורת העולה. ואם הוא דופק נקודה למטה הוא חיר״ק, ויורד במים שהוא קר ולח והוא כבד. ואם דופק נקודה באמצע שר״ק שנושב (נ״א שיורד) ברוח על מים, ואוחז בשניהם והוא חם ולח.