זהר

צט) ובגין דא אית הבל ואית הבל, אית הבל דאתמר ביה ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ואית הבל דצלותין ופולחנין טבין, ואית הבל דמלין בטלין מלין ריקנין, דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו, מאי בעת פקודתם, אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודה לישראל, יאבדו מעלמא, הבל תעתועים דתועים לבני נשא, ורוחא דקודשא שליט בעלמא, דאיהו דפיקו דאתמר ביה קול דודי דופק, דפיקו דסליק בגלגלי ימא, דספינה דאיהי לבא, וכל גלייא עליהו אתמר, אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, ובהון החיות רצוא ושוב, רצוא תרין ושוב תרין, ואינון יהו״ה, דאתמר בהון כה אמר יהו״ה מארבע רוחות באי הרוח.

תרגום

צט) ובגין דא וכו׳. ומפני זה יש הבל ויש הבל. יש הבל שנאמר בו ותסף ללדת את אחיו את הבל. ויש הבל תפלות ומעשים טובים. ויש הבל של דברים בטלים דברים ריקנים שנאמר בהם הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו, מהו בעת פקדתם, אלא בזמן שבאה גאולה ופקודה לישראל, יאבדו מהעולם. הבל תעתעים, שמתעים בני אדם. ורוח הקודש שולט בעולם, שהוא דופק שנאמר בו קול דודי דופק. דופק שעולה בגלגלי הים. שספינה שהיא הלב, וכל הגלים, עליהם נאמר אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. ובהם החיות רצוא ושוב. רצוא שתים, ושוב שתים. והם יהו״ה. שנאמר בהם כה אמר יי׳ מארבע רוחות באי הרוח.