זהר

פב) ועוד אני ישנה, שניה ודאי לחכמה דאיהי י׳, כד אתרחק מיני רחימאי דאיהו ו', ורזא דמלא יהו״ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בחכמה דאיהו אבא י׳, יסד ברתא דאיהי ארץ, ה׳ זעירא הארץ ודאי, כונן שמים דא ו', בתבונה דא אימא עלאה, דבינה אתקריאת לעילא כד איהי עם בעלה, תבונה אתקריאת לתתא כד איהי עם ו', דאיהו בן, ו', ות׳ דאיהו תפארת, אשתארת איהי ה׳ עמיה, ובההוא זמנא דאת י׳ איהו עם אימא, ואיהו מרחק מינה, אתמר בה אני ישנה ואיהי שניה לה.

תרגום

פב) ועוד אני ישנה וכו׳. שניה ודאי לחכמה שהיא י׳, כאשר מתרחק ממני אהובי שהוא ו'. וסוד הדבר יי׳ בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. בחכמה שהוא אבא י׳, יסד בת שהיא ארץ, ה׳ קטנה הארץ ודאי. כונן שמים זו ו׳. בתבונה זו אימא עליונה. שבינה נקראת למעלה כאשר היא עם בעלה, תבונה נקראת למטה כאשר היא עם ו', שהוא בן, ו׳, ות׳ שהיא תפארת. נשארת היא ה׳ עמו. ובאותו זמן שאות י׳ היא עם אימא, והוא רחוק ממנה, נאמר בה אני ישנה, והיא שניה לה.