זהר

עז) אדהכי הא סבא קא נחית פתח ואמר אני ישנה ולבי ער, אני ישנה מרחימאי דאתרחק מני, ולבי ער כד אתיא לגבי, לכלה דהות נשואה לחתן, ואתרחק מינה, נפלת בבי מרעא, ואתכנשו כל אסיין לגבה, ולא הוו יכלין למנדע מרעא דילה, אסיא קרטנא הוה תמן דהוה אשתמודע בדפיקו בעשרה מיני דפיקין דבעי לאסתכלא בהון אסיא, לקבל עשר אצבעאן, ולא הוו אשתמודעאן במרעא דילה אלא הוא, דכמה משקין וריחין טבין מתפוחין, דאתמר בהון וריח אפך כתפוחים. וכמה משקין מעסיס רמונים הוו משקין לה אסיין אחרנין, ולא הוו מהניין לה, עד דאתא אסיא קרטנא אסתכל בדפיקו דילה, ואיהי אשתמודעא באסיא, ואמרת קול דודי דופק, ואיהו אמר פתחי לי, פתחי לאת י׳ דאיהי עשרה מיני דפיקו, קול דודי דופק דא ו׳ דפיק לתרעא, בשית פרקין דדרועין, ורזא דמלה ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש, בתר״י ש״ש, בתרין דרועין שית פרקין, וכלהו רמיזין במלת בראשית דאיהו בר״א שי״ת.

תרגום

עז) אדהכי הא סבא וכו׳. בינתים הרי הזקן יורד, פתח ואמר, אני ישנה ולבי ער. אני ישנה מאהובי שהתרחק ממני. ולבי ער כאשר בא אצלי. לכלה שהיתה נשואה לחתן, והתרחק ממנה, נפלה בבית חלי, ונאספו כל רופאים אצלה ולא היו יכולים לדעת המחלה שלה. רופא חכם היה שם שהיה מכיר בדופק, בעשרה מיני דפיקות שצריך להסתכל בהם הרופא, כנגד עשר אצבעות. ולא היו מכירים במחלה שלה אלא הוא, שכמה משקים וריחות טובים מתפוחים, שנאמר בהם וריח אפך כתפוחים, וכמה משקים מעסיס רמונים היו משקים אותה רופאים אחרים, ולא היו מועילים לה. עד שבא הרופא החכם מסתכל בדופק שלה. והיא מכירה ברופא, ואומרת קול דודי דופק. והוא אומר פתחי לי. פתחי לאות י׳ שהיא עשרה מיני דופק. קול דודי דופק זו ו' דופק בשער, בששה פרקי הזרועות. וסוד הדבר ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש, בתר״י (בשתי) ש״ש, בשתי זרועות ששה פרקים. וכולם רמוזים במלת בראשית שהוא בר״א שי״ת (ששה).