זהר

סב) והכא רזא דיבום, דאם יפול אחיו הא תניינא דיוקים ליה, ורזא דמלה נתנני שוממה כל היום דו״ה, ודא הו״ד, דאתמר ביה כי נגע בכף ירך יעקב, בכף דיליה, שכינתא דוה איהי בגלותא, בגין דפרח מניה ירך דאיהו ו' מן ה', ואשתארת איהי ד׳ דילה דלה, קול יהו״ה יחיל מדבר דא חיר״ק ודא צדיק, כד רוח אחיד ביה איהו יחיל מדבר, שבע קלין לקבל שבע שמהן אבגית״ץ כו'.

תרגום

סב) והכא רזא דיבום וכו׳. וכאן סוד היבום, שאם יפול אחיו הרי השני שיקים אותו, וסוד הדבר נתנני שממה כל היום דו׳׳ה. וזה הו״ד, שנאמר בו כי נגע בכף ירך יעקב, בכף שלו. השכינה דוה היא בגלות, מפני שפרחה ממנה ירך שהיא ו׳ מן ה׳. ונשארת היא ד׳ שלה (דלה). קול יי׳ יחיל מדבר זה חיר״ק וזה צדיק. כאשר רוח אוחז בו הוא יחיל מדבר. שבעה קולות כנגד שבעה שמות אבגית״ץ כו'.