זהר

נג) אמר ליה, ולרשיעיא מאי, דהא כתיב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וגו', מה תימא בהון, אמר ליה שמענא בהון רזא יפול מצדך אלף וגו', הכי אמרו לי ברמיזא, אמר ליה אי הכי מאי אשר קומטו בלא עת וגו', אמר ליה אלין תשע מאה ושבעים וארבעה דרין דאתקמטו ואסתלקו קדם זמנייהו, ודא איהו אשר קומטו בלא עת, דאסתלקו קדם זמנייהו, וזריק לון קודשא בריך הוא על כל דרא ודרא, דא איהו עז) נהר יוצק יסודם, ודא הוא רזא, דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וכדין חדתין עתידין למיתי, אדהכי אסתלק סבא, אמר רבי שמעון לחבריא, חברייא, ודאי האי איהו סבא דסבין אדם עלאה, זכאה דרא דהאי רזא אתגלייא ביה.
(נוסח אחר וזה לשונו והוא מכתב יד)
עובדא הוה, דחד בר נש חגר בלא רגלין, אשכח לתרין חכימין דלא הוי בכל דרא חכימין כוותייהו, אערע בהו ההוא חגר, אמר לון שלמא עלייכו רבנן שמענא עלייכו דאתון חכימי דרא אנה אתון אזלין, אמרו ליה לדוך פלן, וערב שבת הוה, אמר לון אף על גב דאתון רכיבין בבעירי דרהטי סגי ואנא חגר בלא רגלין, אי אתון בעיתו אנא אקדם לכו לתקנא לכו שבתא, תווהו, אמרו ליה והלא את חגר ואיך את יכיל לאקדמא לבעירן דרהטי טובא, אמר לון שמא דמ״ב אתוון ודליג לון ת״ק פרסי ברגעא חדא.
אשכחו גרמייהו לפום מערתא חדא ופתורא לשמאלא בכל מעדני עלמא עלהא ומנרתא לדרום בשבעה נרין עלהא ומטה דכספא ודהבא ואבנין יקירין למערב בין צפון לדרום וכורסיא למזרח ותלת מאה תלמידין בההוא פתורא, בתר דאכלו כלהו ואינון חכימין עמהון, קם ההוא חגר ופשט גרמיה מההוא גופא בלא רגלין, ואתלבש בגופא דאנפוי זהירין כזוהרא דאתמר ביה והמשכילים יזהירו וכו', ואנפי תלמידוי נהירין ככוכבים לעולם ועד, והוו פתחין ספרא דקהלת, וקריין ביה הבל הבלים אמר קהלת כו', והוו חזרין כמה זמנין, אמרו ליה אינון חכימי דרא וכי שלמה לא עבד קרא אחרא בקהלת, על להו ההוא דאתחזי חגר בארחא, לשבעה היכלין מדכספא ודהבא ואבנין יקירין, ובהיכלא שבעה כורסיין דארבע חיוון, ויונה תמן דכספא ועטרה דדהבא על רישה, וכתוב בה כל מאן דלא ידע באלין הבלים עליה כתיב והזר הקרב יומת, אינון חכימי דרא מיד דחזו הכי דהוה כתיב בההיא עטרה חזרו לאחורא.
אמר לון ההוא דאתחזי עלייהו כחגר, וכי עלייכו אתמר דאתון חכימי דרא, לית אתון אלא טפשי דרא, ולא חזיתון בכל למודייכו כי בי חשק עד אורך ימים אשביעהו לעלמא דכלא אריך, אלין הבלים דקהלת אינון ברזא דשבע שמהן, דבהו מ״ב אתוון, לקבל שבעה יומי בראשית דאית בהו עשר אמירן ול״ב אלהי״ם ואינון מ״ב, ועלייהו לב דאתמר בהו אלהי״ם האלהי״ם, והיינו וגבוהים עליהם, אלין שבע תיבין אבגית״ץ, עלייהו אתמר שרפים וגו'.
והאי שמא איהו סגולתא דיליה לכסאה לנשמתא כד סליקת לעילא בכל ליליא, לאסהדא על עובדן טבין דבר נש, ממלאכי חבלה ומכל מזיקין ורוחין ולילין ושדין, ובהון פרחת לעילא, בתרין אתוון מכל שם תכסה אנפהא מנהון, ובתרין אתוון תכסה רגלהא, ובתרין אתוון פרחת לעילא, ואוף הכי לרוחא, ואוף הכי לנפשא, ואית שם בן מ״ב בצורת חותמא דשעוה נכתב, ואית שם מ״ב בציור דיוקנא דמלכא, חקיק על חותמא, ואית שם מ״ב דאיהו דיוקניה ממש, שם מ״ב דאיהו דיוקניה איהו יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יו״ד וא״ו דל״ת, ה״א אל״ף, וא״ו אל״ף וא״ו, ה״א אל״ף, שם מ״ב דאיהו חותמא, איהו אהי״ה אשר אהי״ה, ציור מ״ב בשעוה דא אבגית״ץ.
ורשיעיא נשמתהון דשדין וממזיקין ולא פועלין בהון אלא כישוף ועובדי שדין כותייהו, בגין דרשיעיא כל שמהן וכל הויי״ן דקודשא בריך הוא וכל מלאכים שונאין לון, ובגין כך לא מועיל לא קמיע ולא שמהן קדישין ולא מלאכיא, דלא תפיס אלא מין במינו, ובגין דא לא תזרע כרמך כלאים, דאתמר בהון כי כרם ה׳ צבאו״ת וגו', צבאו״ת נקודה דילה יהו״ה, עליה אתמר רק באבותיך חש״ק חול״ם שב״א קמ״ץ, ואינון זרע אברהם יצחק ויעקב, דרגא דילהון חסד כהנא רבא, גבורה לוי, ישראל עמודא דאמצעיתא, בגין דחול״ם כתר על תפארת, קמ״ץ חכמה על חסד, וביה הרוצה להחכים ידרים, ובחכמה אשרי המחכה לתחיית המתים, חכמה מחכ״ה, קמו כלהו ואשתטחו קמיה (ע״כ נ״א).

תרגום

נג) אמר ליה וכו׳. אמר לו, ולרשעים מה. שהרי כתוב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו כו', מה תאמר בהם. אמר לו שמעתי בהם סוד, יפול מצדך אלף וגו'. כך אמרו לי ברמז. אמר לו, אם כך מהו אשר קומטו (בלא) [ולא] עת וגו'. אמר לו אלו תשע מאות ושבעים וארבעה דורות שקומטו והסתלקו לפני זמנם וזה הוא אשר קמטו (בלא) [ולא] עת, שהסתלקו לפני זמנם, וזרק אותם הקדוש ברוך הוא על כל דור ודור, זה הוא נהר יוצק יסודם. וזה הוא הסוד, שאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ואז חדשים עתידים לבא. בינתים הסתלק הזקן. אמר רבי שמעון לחברים. חברים. ודאי זה הוא זקן הזקנים אדם עליון. זכאי הדור שזה הסוד התגלה בו.
(נוסח אחר וזה לשונו והוא מכתב יד) מעשה היה שבן אדם אחד חגר בלי רגלים, מצא שני חכמים שלא היו בכל הדור חכמים כמותם, פגש בהם אותו חגר, אמר להם, שלום עליכם חכמים, (שמעתי עליכם שאתם חכמי הדור), אנה אתם הולכים, אמרו לו, למקום פלוני, וערב שבת היה, אמר להם, אף על פי שאתם רוכבים על בהמות שרצות הרבה ואני חגר בלי רגלים, אם אתם רוצים אני אקדים אתכם להכין לכם השבת. תמהו, אמרו לו, והרי אתה חגר ואיך אתה יכול להקדים בהמות שרצות הרבה. אמר להם שם של מ״ב אותיות והקפיץ אותם ת״ק פרסאות ברגע אחד.
מצאו עצמם בפי מערה אחת, ושולחן לשמאל, בכל מעדני העולם עליו. ומנורה לדרום בשבעה נרות עליה, ומטת כסף וזהב ואבנים יקרות למערב בין צפון לדרום, וכסא למזרח, ושלש מאות תלמידים על אותו שולחן, אחר שאכלו כולם ואלו החכמים עמהם. קם אותו חגר ופשט עצמו מאותו גוף בלי רגלים, והתלבש בגוף שפניו זוהרים כזוהר שנאמר בו והמשכילים יזהרו וכו׳. ופני תלמידיו מאירים ככוכבים לעולם ועד. והיו פותחים ספר קהלת וקוראים בו הבל הבלים אמר קהלת כו', והיו חוזרים כמה פעמים. אמרו לו אלו חכמי הדור, וכי שלמה לא עשה פסוק אחר בקהלת. הכניס אותם אותו שנראה חגר בדרך, לשבעה היכלות מכסף וזהב ואבנים יקרות. ובהיכל שבעה כסאות של ארבע חיות, ויונה שם של כסף ועטרה של זהב על ראשה, וכתוב בה כל מי שלא יודע באלו הבלים עליו כתוב והזר הקרב יומת. אלו חכמי הדור מיד שראו כך שהיה כתוב באותה עטרה חזרו לאחור.
אמר להם אותו שנראה עליהם כחגר, וכי עליכם נאמר שאתם חכמי הדור, אין אתם אלא טפשי הדור, ולא ראיתם בכל למודכם כי בי חשק עד אורך ימים אשביעהו לעולם שכולו ארוך, אלו הבלים של קהלת, הם בסוד שבעה שמות, שבהם מ״ב אותיות, כנגד שבעת ימי בראשית שיש בהם עשר אמירות ול״ב אלקים, והם מ״ב. ועליהם לב שנאמר בהם אלקים האלקים, וזהו וגבהים עליהם, אלו שבע תיבות אבגית״ץ, עליהם נאמר שרפים וגומר. וזה השם הוא הסגולה שלו לכסות הנשמה כאשר עולה למעלה בכל לילה, להעיד על מעשים טובים של האדם, ממלאכי חבלה ומכל מזיקים ורוחות ולילין ושדים, ובהם פורחת למעלה, בשתי אותיות מכל שם תכסה פניה מהם, ובשתי אותיות תכסה רגליה, ובשתי אותיות פורחת למעלה, ואף כך לרוח, ואף כך לנפש, ויש שם בן מ״ב בצורת חותמת שעוה נכתב. ויש שם מ״ב בציור דיוקן המלך חקוק על החותמת, ויש שם מ״ב שהוא דיוקנו ממש. שם מ״ב שהוא דיוקנו הוא יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, יו״ד וא״ו דל״ת, ה״א אל״ף, וא״ו אל״ף וא״ו, ה״א אל״ף. שם מ״ב שהוא חותמת, הוא אהי״ה אשר אהי״ה. ציור מ״ב בשעוה זה אבגית״ץ.
והרשעים נשמתם של שדים וממזיקים ולא פועלים בהם אלא כישוף ומעשה שדים כמותם, מפני שהרשעים כל שמות וכל הויות של הקדוש ברוך הוא וכל מלאכים שונאים אותם, ומשום כך לא מועיל לא קמיע ולא שמות קדושים ולא מלאכים, שלא תופס אלא מין במינו, ומפני זה לא תזרע כרמך כלאים, שנאמר בהם כי כרם יי׳ צבאו״ת וגומר, צבאו״ת הנקוד שלו יהו״ה, עליו נאמר רק באבתיך חש״ק, חולם שבא קמץ, והם זרע אברהם יצחק ויעקב, דרגה שלהם חסד כהן גדול, גבורה לוי, ישראל עמוד האמצע, מפני שחולם כתר על תפארת. קמץ חכמה על חסד, ובו הרוצה להחכים ידרים, ובחכמה אשרי המחכה לתחית המתים, חכמה מחכ״ה. קמו כולם והשתטחו לפניו וכו׳. (ע״כ נ״א)