זהר

מח) אמר ליה לאילנא דהוה קשיש יומין ואתייבשו ענפין דיליה, קציצו ליה ואצמח בשרשוי, דקמו מניה ענפין חדתין כקדמיתא, כגוונא דהוה בעולמוי, ודא איהו וישוב לימי עלומיו, ודא הוה חלמא דחזא נבוכדנצר בחלמיה, אילנא רבא ותקיף, ובסוף חלמיה הוה אמר גדו אילנא וקציצו ענפוהי, ולבתר אמר ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, ולית אילן הכא אלא אדם עלאה, דאתמר ביה כי האדם עץ השדה, והאי אילנא קודשא בריך הוא נטע ליה בכמה דרין ולא אצלח.

תרגום

מח) אמר ליה לאילנא וכו׳. אמר לו, לאילן שהיה זקן ימים והתיבשו ענפים שלו, קצצו אותו, וצמח משרשיו. שקמו ממנו ענפים חדשים כבתחילה, כמו שהיה בנערותו. וזה הוא וישוב לימי עלומיו. וזה היה החלום שראה נבוכדנצר בחלומו, האילן גדל והתחזק. ובסוף חלומו היה אומר גדו אילנא וקצצו ענפוהי. ואחר כך אמר ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו. ואין אילן כאן אלא אדם עליון, שנאמר בו כי האדם עץ השדה. וזה האילן, הקדוש ברוך הוא נטע אותו בכמה דורות ולא הצליח.