זהר

מה) והאי י׳ איהי מיעקב וי׳ מישראל, י׳ מאדנ״י י׳ מיהו״ה, שי״ן ממשה איהי משת תמן רווח לה, וכד אזל לשם רווח תמן תרין אתוון ש״ם, וכד אזל עשרה דורות עד אברהם תמן רווח ה׳ דיליה, ואתקרי מש״ה, ורזא דמלה מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, ובה אפיק לבנוי מגלותא, ובה מחא למצראי, הדא הוא דכתיב הנה יד יהו״ה הויה, ה' חמש אצבעין, ובה בקע ימא, ודא איהו בוקע מים מפניהם, ובה עתיד למהוי בוקע ימא דאורייתא מימינא, ההוא זמנא מה דהוה לשמאלא בלבא הוה הבל

תרגום

מה) והאי י׳ איהי מיעקב וכו׳. וזו הי׳ היא מיעקב וי׳ מישראל, י׳ מאדנ״י י׳ מיהו״ה. שי״ן ממשה היא משת. שם הרויח אותה. וכאשר הלך לשם הרויח שם שתי אותיות ש״ם. וכאשר הלך עשרה דורות עד אברהם שם הרויח ה׳ שלו, ונקרא מש״ה. וסוד הדבר מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם. ובה הוציא בניו מהגלות, ובה הכה המצריים. זה הוא שכתוב הנה יד יי׳ הויה, ה׳ חמש אצבעות. ובה בקע הים, וזה הוא בוקע מים מפניהם, ובה עתיד להיות בוקע ים התורה מימין. אותו זמן מה שהיה לשמאל בלב, היה הבל, שהוא הלב, הבל עולה לימין, ומשם עולה למוח, שהוא חכמה. שהרי הלב הוא אימא עליונה. עליה נאמר הלב מבין. ואחר כך יורד על הארץ להוריד תורה על הארץ.