זהר

מב) אמר ליה, אם כן דקרבנא דיליה אתקבל, אמאי אתייהיב חילא לקין למקטליה, בגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו' אמאי, אמר ליה הכא ודאי רזא עלאה, דאיהו הוה דרגא דעץ הדעת טוב ורע דחאב ביה, ובמה דחאב ביה קביל ענשיה בהאי עלמא, ובההוא קרבנא דאתקביל מניה אשתזיב מענשא דההוא עלמא, דתרי ענשי הוה מחוייב חד לעילא וחד לתתא, הדא הוא דכתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אמר ליה, והא אדם הוה דחאב בהאי אילנא, אמר ליה עובדא דאבוה הוה ליה ומת, אמר ליה כי ביום אכלך ממנו כתיב, אמר ליה בההוא יום הציץ ומת.

תרגום

מב) אמר ליה וכו׳. אמר לו, אם כן שהקרבן שלו התקבל, מדוע ניתן כח לקין להרגו משום כך יש הבל אשר נעשה על הארץ וגו', מדוע. אמר לו, כאן ודאי סוד עליון. שהוא היה דרגה של עץ הדעת טוב ורע שחטא בו, ובמה שחטא בו קיבל ענשו בזה העולם. ובאותו קרבן שהתקבל ממנו ניצל מעונש אותו עולם, ששני ענשים היה מחויב אחד למעלה ואחד למטה, זה הוא שכתוב כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אמר לו, והרי אדם היה שחטא בזה האילן. אמר לו, מעשה אביו היה לו ומת. אמר לו, כי ביום אכלך ממנו כתוב. אמר לו באותו יום הציץ ומת.