זהר

לט) וכל דא מאן גרים דאתייליד ברישא או בסופא או באמצעיתא, דא גלגול דיליה דמחיב ליה, ומאן גרם דא דאתייליד תמן בגין דמזליה גרים דאתחייב מלעילא קדם דאתייא לעלמא, ובגין דא אמר לרבי פדת דאי בעי דאחריב לעלמא וכו', ומאן דאתייליד בחסרונא דסיהרא בכל י״ד יומין איהו חסר דמזליה גרים ולהאי בר נש קשין לו מזונותיו כקריעת ים סוף, בגין דאינון מסטרא דדינא דאתברי בדינא דאיהו אדנ״י, ומאן דאתברי ברחמי דאיהו יהו״ה, לאו אינון קשין מזונותיו, ומזונא דנשמתא אורייתא, מזונא דגופא נהמא מחמשת המינין.

תרגום

לט) וכל דא מאן גרים וכו׳. וכל זה מי גורם, שנולד בראש או בסוף או באמצע. זה גלגול שלו שמחייב אותו, ומי גורם זה שנולד שם, מפני שמזלו גורם שמתחייב מלמעלה קודם שבא לעולם. ומפני זה אמר לרבי פדת שאם רוצה אתה שאחריב העולם וכו׳. ומי שנולד בחסרון הירח, בכל י״ד ימים הוא חסר, שמזלו גורם. ולזה בן האדם קשים לו מזונותיו ​כקריעת ים סוף (נ״א אפשר שתפול בשעה של מזונות, שלזה בן אדם שנולד בי״ד שמאל, קשים מזונותיו כקריעת ים סוף. שמזון הנשמה תורה, מזון הגוף לחם, בין בזה ובין בזה קשים מזונותיו), מפני שהם מצד הדין שנברא בדין שהוא אדנ״י. ומי שנברא ברחמים שהוא יהו״ה, אין הם קשים מזונותיו. ומזון הנשמה תורה. מזון הגוף לחם מחמשת המינים.