זהר

יא) אמר ליה מאי איהו זוהמא דאטיל נחש בחוה, אמר ליה דא לילי״ת טפה סרוחה איהו זוהמא, ואיהי שאור שבעיסה דאתמר עלה מי מעכב שאור שבעיסה, ואיהו איבא דסמא״ל, ואתמר ביה ותקח מפריו ותאכל, דא מו״ת דאתמר עלה רגליה יורדות מות, ואיהי טפה בישא זוהמא דאל אחר, סם מות זוהמא וערלה דאילנא דמותא, ובגינה אוקמוה מארי מתניתין אדם מושך בערלתו הוה.

תרגום

יא) אמר ליה מאי איהו וכו׳. אמר לו, מה היא הזוהמה שהטיל הנחש בחוה. אמר לו זו לילי"ת טיפה סרוחה היא הזוהמה, והיא שאור שבעיסה שנאמר עליה מי מעכב שאור שבעיסה, והוא פרי של סמא"ל, שנאמר בו ותקח מפריו ותאכל, זו מו״ת שנאמר עליה רגליה יורדות מות. והיא טיפה רעה, זוהמה וערלה של אילן המות. ובגללה העמידוהו בעלי המשנה אדם מושך בערלתו היה.