זהר

ו) והאדם ידע וגו', קם סבא פתח ואמר רבי רבי ועד הכא לא הוה ידע אדם לאנתתיה, אלא בזמנא דחאב אסתלק שכינתא מאתריה, והכי אוקמוהו מארי מתניתין, דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה, בגין דעלה אתמר וישתחו ישראל על*ראש המטה, ומאן אתר אסתלקת מימינא ומשמאלא דתמן הוה, ודא הוא רזא דעיבור, חסד גבורה, ולא למגנא אוקמוהו מארי מתניתין, הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, ואיהו גרים דאסתלק ההיא מטה מתמן, הכי אסתליק איהו מתשמיש המטה, ובתר דקביל עונשיה אתחזד מטה לאתרהא, בההוא זמנא והאדם ידע את חוה אשתו.

תרגום

ו) והאדם ידע את וכו׳. קם הזקן פתח ואמר, רבי רבי, ועד כאן לא היה יודע אדם את אשתו. אלא בזמן שחטא הסתלקה השכינה ממקומו, וכך העמידוהו בעלי המשנה, שבזמן שאין שכינה במקומה אסור בתשמיש המטה. מפני שעליה נאמר וישתחו ישראל על ראש המטה. ומאיזה מקום הסתלקה, מימין ומשמאל ששם היתה. וזה הוא סוד העיבור (ס״א ויעבר ע״ב רי״ו), חסד וגבורה. ולא לחנם העמידוהו בעלי המשנה, הנותן מטתו בין צפון לדרום יהיו לו בנים זכרים. והוא גרם שהסתלקה אותה מטה משם. כך הסתלק הוא מתשמיש המטה. ואחר כך שקיבל עונשו חזרה המטה למקומה. באותו זמן האדם ידע את חוה אשתו.