זהר

טו) זכאה איהו מאן דסליק אמונה דקודשא בריך הוא דאיהי שכינתיה כלילא מעשר אמירן, במחשבתא חדא ברעותא חדא בלא ערבוביא כלל, דכל ספירה וספירה נטועה ביה, ואיהי גן דכלהו ספירן בה אינון חד, וכל חד עביד בה פרי למינו, איהי מין דכל חד וחד לא נפיק מניה זרעין לבר, הכי צריך בר נש דלא אפיק זרעא לבר מבת זוגיה, דאיהי מין דיליה יחודא דיליה, ובההוא זמנא דצריך בר נש ליחדא לקודשא בריך הוא בשכינתיה, צריך להפשיט מניה כל מחשבין דאינון קליפין דאתמר בהון רבות מחשבות בלב איש, ולסלקא שכינתיה לגביה במחשבתא חדא, הדא הוא דכתיב ועצת יהו״ה היא תקום, כגוונא דבר נש דמתיחד בבת זוגיה, ואתפשט מלבושוי למהוי עמה חד, הדא הוא דכתיב והיו לבשר אחד, הכי צריך לאפשטא מניה כל מחשבין אחרנין, בזמנא דמיחד לקודשא בריך הוא בכל יומא תרין זמנין שמע ישראל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד.

תרגום

טו) זכאה איהו מאן וכו׳. זכאי הוא מי שמעלה אמונת הקדוש ברוך הוא שהיא שכינתו כלולה מעשר אמירות, במחשבה אחת ברצון אחד בלי ערבוביה כלל. שכל ספירה וספירה נטועה בו. והיא גן, שכל הספירות בה הן אחת. וכל אחד עושה בה פרי למינו. היא מין שכל אחד ואחד לא מוציא ממנו זרעים לחוץ. כך צריך בן אדם שלא מוציא זרע לחוץ מבת זוגו, שהיא מין שלו יחוד שלו. ובאותו זמן שצריך בן אדם ליחד את הקדוש ברוך הוא עם שכינתו, צריך להפשיט ממנו כל מחשבות שהן קליפות שנאמר בהן רבות מחשבות בלב איש. ולהעלות שכינתו אצלו במחשבה אחת, זה הוא שכתוב ועצת יי׳ היא תקום. כמו האדם שמתיחד עם בת זוגו, ומתפשט מלבושיו להיות עמה אחד, זה הוא שכתוב והיו לבשר אחד, כך צריך להפשיט ממנו כל מחשבות אחרות בזמן שמיחד את הקדוש ברוך הוא בכל יום שתי פעמים, שמע ישראל יי׳ אלהינו יי׳ אחד.