זהר

י) אמר ליה מאי למזבחים, אמר ליה לכל דיוקנא הוו עבדין, דנטלין בעירן או עופין כפום ההוא מזל, והוו דבחין עלייהו, ודא איהו למזבחים, והוו נחתין לון וממללין עמהון והוו עבדי רעותהון, והוו סגדין לון והמנין בהון, אמר ליה במאי הוו נחתין לון, אמר ליה ברי הוו ידעין כל שמהן דשמא מפרש, והוו משביעין לון, ולבתר עאלין שמא מפרש בפומיהון דאלין דיוקנין והוו ממללן, ודא איהו רזא דקרא והוצאתי את בלעו מפיו, נפל שמא מפרש ומיד נפלת צלמא על אנפוהי, אמר ליה רבי אלעזר וכי איך הוה שמא דקודשא בריך הוא מליל בהון, אמר ליה ברי על האי אתמר לא תשא את שם יהו״ה אלהי״ך לשוא כי לא ינקה וכו', אמר ליה וכי יכיל בר נש לאוליף שמא דקודשא בריך הוא למגנא, אמר ליה אין.

תרגום

י) אמר ליה מאי למזבחים וכו׳. אמר לו, מהו למזבחים. אמר לו, לכל דיוקן היו עושים, שנוטלים בהמות או עופות כפי אותו מזל, והיו זובחים עליהם, וזה הוא למזבחים. והיו מורידים אותם ומדברים עמהם והיו עושים רצונם, והיו משתחוים להם ומאמינים בהם. אמר לו, במה היו מורידים אותם. אמר לו, בני, היו יודעים כל שמות השם המפורש, והיו משביעים אותם. ואחר כך מכניסים השם המפורש בפי אלו הדיוקנים, והיו מדברים. וזה הוא סוד הפסוק והצאתי את בלעו מפיו. נפל השם המפורש, ומיד נפל הצלם על פניו. אמר לו רבי אלעזר, וכי איך היה שם הקדוש ברוך הוא מדבר בהם. אמר לו, בני, על זה נאמר לא תשא את שם יי׳ אלהיך לשוא כי לא ינקה וכו׳. אמר לו, וכי יכול בן אדם ללמוד שם הקדוש ברוך הוא לחנם. אמר לו, כן.